ה-20 באפריל הוא יום ההולדת של הצורר הנאצי, אדולף היטלר. במקרה או לא במקרה, בתאריך זה גם נפתחה ועידת האו"ם למאבק בגזענות המכונה "דרבן 2" – וסמיכות התאריך הלועזי לתאריך העברי של יום השואה, מהווה תזכורת חשובה לצורך העז למאבק בגזענות ובתוצאות הקשות שיכולות לנבוע ממנה. 

אולם ועידת האו"ם למאבק בגזענות לא מקדמת את השלום ואת האחווה, וכאילו לא די בתוצאות הוועידה ב-2001, האו"ם בחר להזמין את נשיא איראן לנאום בוועידה – מי שמאיים בוקר וערב להשמיד את ישראל ומכחיש את עצם קיום השואה – אקט נוסף שלא תורם לשלום אלא רק מגביר את השנאה. האירוניה לפיה שעות ספורות לפני שנפתחו טקסי יום הזיכרון לשואה בישראל ניתנה בימת האו"ם למכחיש השואה, היא עצומה אך היא מסתדרת היטב עם האג'נדה הכללית של הוועידה, אשר המסמך הסופי שלה מבקש לאמץ מחדש את מתווה הפעולה של הוועידה ב-2001, אותו מסמך שתקף את ישראל כמדינת אפרטהייד והשווה בין הציונות לגזענות.

אמנם, הטקסט הסופי של הוועידה עבר שינויים רבים בחודשים האחרונים, וכעת הוא "רק" מבקש לאמץ את הטקסט של 2001. בשלבים מוקדמים יותר, סומנה ישראל והייתה המדינה היחידה המוזכרת בשמה בטקסט הקורא למאבק בגזענות, בעוד מדינות אשר מפירות זכויות אדם בצורה סדרתית, ביניהן איראן, סודן וקובה, לא הוזכרו כלל ואף זכו להיות יושבי ראש הוועידה בז'נבה.

ניתן להיכנס לעובי הקורה של הטענות לפיהן ציונות היא גזענות ולהשוואת מעשי ישראל בעזה למעשי הנאצים, אך אין זו הנקודה. ניתן לחשוב שלו ישראל הייתה חפצה בהרג הפלסטינים ולו הייתה גזענית מטבעה, לא היה כלל מתקיים ויכוח על כמות ההרוגים האזרחים בעזה וכמות הלוחמים. ניתן לבחון את מדיניות פתיחת האש, ובעיקר את מדיניות ההבלגה הישראלית, אך אין זה עיקר הדיון כעת. לו היה מקום לדיון, ייתכן שלא היה זה מן התבונה להחרים את הוועידה בז'נבה – אך שיח אמיתי לא יתמקד בסימון ישראל ובדמוניזציה שלה, יום-יום במשך שמונה שנים מאז הוועידה הראשונה ב-2001, בעוד הפרות אמיתיות ורציניות של זכויות אדם, זוכות להתעלמות מצד גורמים אינטרסנטים אשר מסווים זאת בטענה כי רצונם הוא לקדם את זכויות האדם.

 
דמוניזציה של ישראל מדי יום
ישראל מקדמת בברכה את ההחרמה של הוועידה בידי מדינות כגרמניה, שוודיה ואיטליה, אבל בעוד האירוע הינו חד-פעמי, מדינות אלו ומדינות רבות אחרות, תורמות להגברת הדמוניזציה של ישראל מדי יום ביומו. מדינות אירופאיות רבות, האיחוד האירופי, וקרנות אירופאיות ממשלתיות – כולן מממנות ארגונים לא ממשלתיים בישראל וברשות הפלסטינית, ארגונים ששמים להם למטרה לנגח את ישראל בזירה הבינלאומית, להכפיש את שמה, להטריד את קציניה ופקידיה הבכירים בבתי-משפט ברחבי העולם ולקדם את המטרה הפוליטית של הצד הפלסטיני.

ארגון ערבי-ישראלי בשם אתג'אה, אשר זכה בעבר למימון אירופי, נסע לייצג את ערבי ישראל בדרבן והוא התלווה לנציגי ארגונים אחרים כמו עדאלה – ארגון נוסף שזוכה למימון אירופי.

אתג'אה, שהיה מהארגונים הבולטים שקידמו את המטרה הפלסטינית בשנת 2001, כבר סימן מראש את הוועידה הנוכחית, ולפני צאתו, מנכ"ל הארגון הכריז כי מטרתו היא להיאבק ב"גזענות המובנית של מדינת ישראל".

חרם על ועידת דרבן הוא דבר מבורך, אך מדינות העולם צריכות להפנים את העובדה כי מדובר במרכיב אחד של תהליך גדול, ולא ניתן לדחות את התהליך מחד ולקדם אותו מאידך. לו מדינות אירופה באמת רוצות להילחם בגזענות, באנטישמיות ובאפלייה, עליהן לגנות כל הפרה של זכות אדם באשר היא, להילחם בטרור מעצם טבעו כהפרת זכות אדם (הטרור לא מבחין בין אזרחים ללוחמים) ולהפסיק להעביר כספים רבים לאלו הפועלים בשמה של רוח הוועידה עוד משנת 2001, ומטרתם היא בעצם לקדם את הגזענות והאפליה.

הכותב הוא ראש דסק ערבית ועברית במכון המחקר NGO Monitor