מי שעוקב אחר סקירותיו התקופתיות של ראש חטיבת המחקר באמ"ן, נתקף השבוע בהלה קלה. חלק מדבריו של תת אלוף יוסי ביידץ השבוע מול חברי ועדת חוץ וביטחון של הכנסת כבר יצא לתקשורת, אבל ניתוח מעמיק והשוואתי שלהם יכול להפוך, בקלות, לכתובת על הקיר.

הנה מה שביידץ אומר על הנושא הסורי (הדברים לא מובאים במילותיו המדויקות): בסוריה מתנהלים, אומר ביידץ, שני תהליכים במקביל. הראשון חיובי: סוריה פרצה את הבידוד, מגששת למערב, משפרת מאוד יחסים עם טורקיה ועם סעודיה.

התהליך השני בעייתי: סוריה חוששת מאוד מישראל. חשש אמיתי, כבד, של מישהו שחי תחת צלו של הבריון השכונתי (ככה הם מרגישים). היא מעוניינת בשלום עם ישראל, בתנאיה (כל הגולן בחזרה פלוס תמיכה אמריקאית מאסיבית לחידוש הצמיחה בסוריה), אבל אם זה לא יושג, היא מעמיקה מאוד את מעורבותה בציר הרדיקלי.

מי שהקשיב השבוע לביידץ שמע דברים שהפילו אותו מהכיסא: על פי ראש חטיבת המחקר באגף המודיעין של צה"ל, הציר הרדיקלי באיזורנו הוא כרגע הציר היחיד. הציר המתון כבר לא קיים, בעצם. הוא בפירוק. מונה לו כונס נכסים. החיבור של איראן-סוריה-חיזבאללה-חמאס מטיל את חתתו על הסביבה כולה.

טורקיה על הגדר, הנסיכויות (בעיקר קטאר) גם, ירדן מאובנת מפחד, סעודיה כנ"ל, מצרים מתנדנדת. המדיניות של ממשל אובמה מעודדת את המגמה המדאיגה הזו: בקרוב ייצאו האמריקאים מעיראק, שתיפול כפרי בשל לידי איראן, ותצטרף לציר הרדיקלי. אף אחד כבר לא מוכן להזדהות בפומבי עם ציר מתון כלשהו. כולם על הגדר, ממתינים לבאות בפחד.

על הרקע הזה, העברת סוריה מהציר הרדיקלי לצד השני יכולה להפוך לצעד מחולל שינוי באיזור. לתחייתו של הציר המתון. לבידוד חיזבאללה. להחזרתה של טורקיה. צעד מכריע מאין כמוהו, בעל חשיבות היסטורית. אבל אין מי שיעשה אותו. לא בירושלים, בשלב הזה גם לא בוושינגטון.  על פי ביידץ, הסורים באמת רוצים בשלום עם ישראל.

הם גם מוכנים לשלם את המחיר. המודל המצרי, של שלום קר עם ישראל תמורת הפיכה ללוויין אמריקאי (כולל כל ההטבות וכמה מיליארדים בשנה), קורץ לאסד. הוא מכיר מצוין את הדרישה הישראלית תמורת הגולן: גירוש מפקדות הטרור, הפסקת העברת הנשק לחיזבאללה, צינון היחסים עם טהרן.

על פי ביידץ, אסד מוכן לשלם את המחיר הזה אם יקבל את הסחורה שלו. אבל אם זה לא קורה, הוא הולך בכל הכוח לצד השני. אנחנו רואים את זה יום-יום. במודיעין, בצילומי הלוויין, בביקורים הממלכתיים, במשלוחי הנשק, בהצהרות. כך שאין בעצם סטטוס קוו. ההתפארות הישראלית על "הגבול הכי שקט ב-40 השנים האחרונות" יכולה להתנפץ יום אחד, ללא אזהרה מוקדמת. תיקון: עם אזהרה מוקדמת מפורשת, שאותה שומעים מקבלי ההחלטות כמעט בכל יום.

אמ"ן מעריך שיש חשש שאם סוריה לא תעלה על מסלול לשלום, היא עלולה לעלות על מסלול למלחמה. איראן היא הגיבוי והמענה של אסד ל"איום הישראלי". ככה זה נראה מהצד שלו. אם לא יילך מערבה, ירוץ מזרחה. הוא כבר רץ. מתישהו יהיה מאוחר מדי להחזיר אותו.

התהליך הנוכחי, אם כן, הוא לא תהליך מעגלי, שבסופו שום דבר לא משתנה, אלא וקטור ברור עם כיוונים מדאיגים. סוריה שקועה כבר עמוק בחיבוק האיראני. עוד מעט קט, ותיבלע בתוכו. אסד לא ממש רוצה שזה יקרה, הוא עדיין חצוי, הוא ממשיך להציץ אחורה בתקווה, אבל אף אחד לא מאותת.

הדוקטרינה הצבאית הסורית מול ישראל הגנתית בעיקרה: מערך טילים תלול-מסלול אימתני, יחידות נ"ט ונ"מ מעובות, גדודי קומנדו גמישים ומאומנים, וחיזבאללה. אסד יודע שלא יוכל לנצח את ישראל, אבל בהחלט יוכל להסב לה נזק כבד. כך שגם מלחמה, בסופו של דבר, לא תשתלם לאף אחד מהצדדים. בשלב הזה, הכיוון הוא מלחמה.

 

ארד מנצח
בצד שלנו, כלום. מערכת הביטחון כולה דוחקת בדרג המדיני ללכת למשא ומתן עם אסד. לכרות שלום עם סוריה. להוציא אותה מציר הרשע. לבודד את חיזבאללה. להציל, באותה הזדמנות, גם את לבנון.
שר הביטחון אהוד ברק תומך. אבל ברק הוא פרשן לענייני המזרח התיכון, בשלב הזה. תומך במשא ומתן עם הפלסטינים, תומך במשא ומתן עם הסורים, תומך בכל מה שניתן לתמוך בו כדי להישאר שר ביטחון, אבל לא דוחף.

הדבר היחיד שהוא מנסה לדחוף זה את גבי אשכנזי אל מחוץ ללשכת הרמטכ"ל. ואם לא הוא, אז אנשים שפועלים בשמו. נתניהו ממשיך לעשות מה שהוא רוצה, שזה כלום. ראש הממשלה קופא על שמריו. ראש המועצה לביטחון לאומי, עוזי ארד, מתנגד בתוקף למשא ומתן עם הסורים. אותו ארד שניצח על התראת השווא ("חורף גשום") בקיץ ההוא ב-1996 (כשהיה ראש אגף המחקר במוסד), שהביאה את נתניהו בבהילות עד וושינגטון עם מסרי פיוס לאסד ואחר כך הולידה את השליחויות של רונלד לאודר לדמשק, הוא עכשיו המתנגד העיקרי.

לדברי ארד, שמעדיף הסדר ביניים עם הסורים (אין חיה כזו), הסיפור של סוריה יוכרע לא באמצעות משא ומתן עם ישראל, אלא דרך איראן. אם איראן תנצח את המערב ותהפוך למעצמת גרעין, אף אחד לא יוכל לחלץ את סוריה מציפורניה. אם לא, הסורים יבינו לבד את הרמז. לכן אין סיבה שישראל תתפרק עכשיו מנכס אסטרטגי כמו הגולן.

ארד נמצא במיעוט מזהיר במערכת הביטחון. הרמטכ"ל, ראש אמ"ן (שהודיע לאחרונה לקציניו שהוא פורש, סופית, בשבועות הקרובים. אביב כוכבי ימונה במקומו), ראש המטה המדיני-ביטחוני, כל הקצונה הבכירה, לאחרונה גם ראש המוסד, סבורים שסוריה שווה ניסיון.

הם אומרים שהוצאתה של סוריה מציר הרשע עכשיו תגדיל את סיכויי מאמץ הבלימה מול הגרעין האיראני. אבל ארד הוא האיש הכי משפיע על נתניהו, ולא הם. חוץ מזה, ביבי ממשיך להעדיף לא לעשות כלום, לתמרן על אותה בלטה, להבטיח לכולם ש"אני עוד אפתיע את כולם", ולחזור כל ערב הביתה בשלום. בלי לעשות שלום. ככה זה כשהקואליציה חשובה יותר מהמדינה.

הגנטיקה של ברק
בינתיים מתכוננים לשיחות הקרבה עם הפלסטינים. נתניהו מסמס גם את זה. סירב לבקשת אובמה (שהעביר מיטשל) להקים מינהלת שלום וצוות משא ומתן. אני מפחד מהדלפות, אמר ביבי, והותיר את הניהול בידיו ובידי עו"ד יצחק מולכו. סירב להתחיל לדון בנושא הטריטוריאלי והציע (כפי שהכתיב לו בני בגין) להתחיל עם "סידורי ביטחון ומים".

ככה יוכל להרוויח עוד כמה שבועות. מצד שני, נתניהו אמר בפורומים סגורים באחרונה שלא יוותר לעולם על דרישתו לנוכחות מוגברת של צה"ל על הירדן. הפלסטינים לא מוכנים לשמוע על זה. מה שמבטיח לנו פיצוץ מהדהד כבר בהתחלה.

בישיבת סיעת מפלגת העבודה השבוע, בכנסת, פתח יצחק (בוז'י) הרצוג ופנה לאהוד ברק: "קראתי בעיתון ("ידיעות", ב"כ) שנסעת לאמריקה עם תוכנית מדינית. אם יש לך באמת תוכנית כזו, נשמח מאוד אם תציג אותה למפלגה והיא תהיה התוכנית של המפלגה". ברק הכחיש. "אין לי תוכנית מדינית, בכלל לא דיברתי עם העיתונאי", אמר להרצוג.

אבל בוז'י לא מרפה. בדיון שנערך בממשלה סביב התוכנית להקים גדר שתמנע הסתננות והברחות על הגבול הדרומי, קונן ראש הממשלה נתניהו על כך שהתוכנית לא מגיעה לשלב היישום. "ככה זה", אמר לו הרצוג, "שר הביטחון תוקע לך את זה".

והיה עוד קטע: כשדיברו בממשלה על תוכניתו של סגן השר ליצמן להעניק טיפול שיניים חינם לילדים (נתניהו מקלקל גם את זה), סיפר ראש הממשלה על זה ש"אבא שלי, בן מאה, שיהיה בריא, ועוד אין לו בעיות בשיניים". אחד השרים פלט ש"יש לכם גנטיקה מצוינת במשפחה", והרצוג לא פספס את ההרמה והנחית: "כן, גם אצלך וגם אצל אהוד ברק הגנטיקה מצוינת, יכולות להיות לזה השלכות פוליטיות". נתניהו לא נשאר חייב: "נראה לי שזה מדאיג אותך, בוז'י".

מה שמטריד את הרצוג הוא מצבה של מפלגת העבודה. היחסים שלו עם ברק מתוחים וגדושי איבה. הרצוג, בינתיים, מסתפק בהערות עוקצניות. אבל הוא מכיר את המצב ויודע שבקצב הזה לא יישאר זכר מהמפלגה שהקימה את המדינה. בשמאל נוצר ואקום, אבל הוא לא יישאר ריק לנצח. הבאזז הפוליטי סביב התארגנויות חדשות נמשך.

השבוע הצטרף ראש עיריית תל אביב רון חולדאי לבנק המועמדים הפוטנציאלים להשתלט על השלד הבורסאי המפויח שיותיר אחריו ברק מתישהו. או, אולי, לכרות ברית עם "השמאל הלאומי", שממשיך לרחוש בשטח.

אגב השמאל הלאומי, במוצאי שבת הבאה תתקיים בכיכר ציון בירושלים הפגנה מעניינת. היא נולדה כתוצאה משיתוף פעולה בין אלדד יניב, מהוגי ויוזמי "השמאל הלאומי", ליריב אופנהיימר מ"שלום עכשיו". הסיסמה של ההפגנה היא "ציונים לא מתנחלים". רוב תנועות השמאל התאחדו סביבה: השמאל הלאומי, שלום עכשיו, התאחדויות הסטודנטים מכל הארץ, הקיבוץ הארצי, השומר הצעיר, יוזמת ז'נבה.

הכוונה היא להגיע למקום הפשע, לכיכר שנתפסת כמעוז הימין, המקום בו התקיימה ההפגנה ההיא, עם ארון המתים והמרפסת. כל מפגין יקבל, עם הגעתו, דגל ישראל. זו תהיה הפגנת שמאל כחול-לבן. בסיומה ישירו את "התקווה". לא ידברו פוליטיקאים, רק פעילים צעירים. גבר, אישה, גבר, אישה.

חלוקה שוויונית. יביאו אמן, או אמנית. היום אמורה להתפרסם מודעה מטעם ההפגנה הזו, ב"מקור ראשון". המסר ברור: יש שמאל, הוא חי וקיים, והוא כחול-לבן. הוא פטריוטי. הוא אוהב את המדינה, לא פחות מהימין. דרכו ניצחה (ראו נאום "שתי המדינות" של נתניהו), אבל הוא כמעט נעלם. זה יהיה שלב נוסף במאמץ להחזיר אותו לתודעה, לפתוח בחזרה את לבבותיהם של הישראלים אליו. בקבוצת הפייסבוק של השמאל הלאומי יש כבר אלפי חברים פעילים. כולם מתנדבים, כולם צעירים.
ככל שחבורת ביבי-ברק-ליברמן תמשיך להוביל את המדינה לשום מקום, להיכנע לחרדים ולהסתכסך עם שאר העולם, כך תלך התסיסה הזו ותגבר. בבחירות הבאות יהיה מעניין. וחוץ מזה, כדאי שבנימין נתניהו יידע שלא מזמן, לפני כשלושה שבועות, חמקה דמות ג'ינג'ית לבושת שחורים לבית קטן בצפון תל אביב.

היה זה מיודענו יעקב ליצמן, סגן שר הבריאות. אחרי הזובור שחטף (וטוב שחטף) בפרשת הקברים, והזובור החדש שמארגן לו ביבי עכשיו עם השיניים, הגיע ליצמן לביתה של ציפי לבני והסתודד איתה שם קרוב לשעתיים. מי יקיים?

ב-15 בדצמבר 2008, כמה שבועות לפני הבחירות, השיק גלעד ארדן, אז ח"כ צעיר והיום שר מצטיין, את "קמפיין הצעירים" של הליכוד במסיבת עיתונאים היסטורית, לדבריו, במצודת זאב. היו שם כל המועמדים הצעירים של הליכוד (חוטובלי, שאמה, אסולין, לוין, דנון ואחרים), הייתה אווירה של מהפכת צעירים באוויר וארדן הציג את היהלום שבכתר: מימון שנת לימודים אקדמית ראשונה לכל חייל משוחרר.

יש כאן, אמר ארדן, קבוצת לחץ של צעירים, התוכנית הזו תאושר בממשלת הליכוד והיא תצא לדרך כבר באוקטובר 2009, זה בטוח, זה על דעתו של ראש הממשלה המיועד נתניהו, זה נכון וזה יקרה.
אגב נתניהו, בוועידת "גלובס", שהתקיימה לפני הבחירות, הוא אישר בקולו את התוכנית הזו ואת חיוניותה לעתיד המצוינות בישראל, לעידוד האקדמיה, לטיפוח החיילים המשוחררים, למה לא.

ביום רביעי הועלתה התוכנית הגרנדיוזית הזו, מילה במילה, להצבעה כהצעת חוק בכנסת. לא הממשלה העלתה אותה, אלא ח"כ יוחנן פלסנר מקדימה. הוא פשוט העתיק את החומר של ארדן מילה במילה. הקואליציה הפילה את החוק. פלסנר עלה על הדוכן, הביט לכל הצעירים המהפכנים ההיסטוריים בעיניים ולעג להם. התירוץ הקלוש היה ש"בקרוב תביא הממשלה הצעה משלה".

בדיקה קלה מעלה שהממשלה תביא הצעה להעניק את שנת הלימוד האקדמית הראשונה לחיילים המשוחררים רק במכללות. ורק בפריפריה. ולא כולל אוניברסיטת בן-גוריון. בקיצור, צחוק מהעבודה.

זוהי תרבות ההבטחות בישראל 2010. אל תטעו, גם אילו המצב היה הפוך, זה בדיוק מה שהיה קורה. קדימה הייתה מפילה את ההצעה, ארדן היה לועג לה מעל הדוכן בכנסת. אבל הלעג הוא על כולנו. הם ממשיכים להבטיח, ואנחנו ממשיכים להאמין.

איפה החשבוניות?
לפני כמה חודשים כשהתפוצצו פרשיות שרה נתניהו, התקשר ראש הממשלה ליועץ המשפטי לממשלה אז, מני מזוז, וביקש את אישורו להשתמש באנשי התקשורת במשרד ראש הממשלה לצורך דברור המשבר. מזוז, בימיו האחרונים בתפקיד, שקל את הבקשה וסירב. זאת, על אף שנתניהו אמר לו שהפרסומים הם על שרה אבל מכוונים נגדי.

זה לא הפריע לו לעמוד לצדה של הקנצלרית של גרמניה אנגלה מרקל ולהפציר בכל המשמיצים לעזוב את שרה, ולכוון אליו. כך או אחרת, משפחת נתניהו נאלצה אז להחזיר לכשירות ולשירות את שעיה סגל, שזמן קצר קודם לכן גורש מקרבתה אל עבר שדות הקרח האינסופיים. סגל חזר. שאלתי אותו אז אם יקבל שכר על שירותיו. בוודאי, ענה סגל, שכרי ייסגר בימים הקרובים.

הימים הקרובים חלפו, גם החודשים דהרו. תנאי השכר טרם נסגרו. נכון לשבוע שעבר, סגל מודה שאין חוזה, אין גם חשבונית. עכשיו הוא כבר מעורב גם במישור הפוליטי ומופיע גם להתייעצויות האסטרטגיות. נכון לרגע זה, בחינם. ברקע, הוא ממשיך להקדיש את מאמציו למינויו של יוני בן-מנחם, מקורבו, לתפקיד מנכ"ל רשות השידור.

ויש גם עו"ד דוד שמרון. עורך דינה הנצחי של משפחת נתניהו, שמנהל את כל ענייניה המשפטיים הרבים (ביניהם, לצורך הגילוי הנאות, גם את תביעת הדיבה נגד "מעריב").

בשבוע שעבר שאלתי את סגל אם שמרון מקבל שכר על שירותיו. בוודאי, ענה סגל. האם אפשר לראות חשבונית, התעניינתי. סגל היסס. מה פתאום, זו פגיעה בפרטיות. אפשר למחוק את הסכום בטיפקס, הצעתי, העיקר שנראה שלפחות פעם אחת בשני העשורים האחרונים קיבל שמרון שכר על שירותיו. חשבונית כלשהי שמופנית לביבי או לשרה, או ל"נתניהו ב.ש.", החברה העלומה שמעולם לא הייתה באמת, או למישהו.

בתום התדיינות ארוכה חזר אליי סגל ואמר שאין בעיה. יפקססו לי חשבונית. אבל לא השבוע, כי מנהלת החשבונות כבר הלכה, אלא בשבוע הבא (שזה השבוע הנוכחי). חיכיתי . ביום שני או שלישי סימסתי לסגל תזכורת. ביום שלישי הוא חזר אליי. תשמע, אין לעו"ד שמרון בעיה לפקסס חשבונית, אבל ראש הממשלה לא מרשה לו. זו פגיעה בפרטיות.

אמרתי לסגל שוב שזו לא פגיעה בשום דבר. כיוון שלנתניהו יש בעיית זיכרון קשה (שצצה מחדש כשהצהיר בראיון לערוץ 2 שמעולם לא הוצע לו שוחד, אף שבהיותו שר אוצר התלונן אצל היועץ המשפטי שהוצע לו שוחד), הרי הציבור זכאי לדרוש הוכחה. בלי סכומים ופרטים, כמובן. סגל סירב.

בערב התקשר אדם נוסף מטעמו של ראש הממשלה ואיים שאם אפרסם שהוא לא משלם לעו"ד שמרון, יתבע אותי. למחרת הגיע מכתב איום מעו"ד שמרון עצמו. מעניין למה הם קופצים גבוה כל כך, הרי אין לי כוונה לפרסם שלא משלמים לשמרון, אלא בסך הכל לציין שמסרבים להראות את החשבונית. ושכל אחד יחשוב מה שהוא רוצה.

 

הקרן ממשיכה להתפתל
הקרן החדשה ממשיכה להתפתל. במקום לעשות דבר פשוט ולהתנער מגופים שמעורבים בחתירה תחת הלגיטימציה של המדינה היהודית, בהגשת כתבי אישום נגד קציניה בחו"ל ובדרישה מגופים ומוסדות בחו"ל להחרים את ישראל או לא להשקיע בה, ממשיכים אנשי הקרן לקושש לעצמם לגיטימציה ולנהל קרב מאסף מיותר.

גם הסיוע שמגיש "הארץ", כמה צפוי, לא יועיל. מאמר מערכת בעיתון הזה השבוע כינה בשם "מקארתיזם" את יוזמת החקיקה שלא תאפשר לרשום בישראל עמותות שמעורבות בפעילות מהסוג הזה. מה, היתמם ה"ארץ", להוציא מחוץ לחוק את מי שמבקר את המדינה?

אלה הבלים. מותר לבקר את המדינה, ואת השלטון, ואת כל מה שרוצים. וגם להפגין. וגם לפעול, ולהתרים, ולהחתים, ולעשות כל דבר שמאפשר החוק. מה שאסור, או לפחות לא מקובל, זה לפעול מתוך המדינה כדי להשמידה. לסייע לגורמים עוינים בחו"ל לצוד קצינים. להעיד בפני טריבונלים חיצוניים. להטיף לקרנות פנסיה בנורווגיה, למשל, לא להשקיע ב"טבע" או ב"אלביט".

רחל ליאל, מנכ"לית הקרן החדשה, אמרה לפני שבועיים ל"ידיעות" ש"אף אחד מהארגונים שמקבלים מאיתנו תמיכה לא הופיע בפני ועדת גולדסטון". אין לי מושג מה עבר לה בראש כשאמרה את הדברים, כי עיון בדוח גולדסטון, שאליו מצורפת רשימת הגורמים שהעידו בפני הוועדה, מגלה שלפחות ארבעה ארגונים שמקבלים מימון מהקרן היו שם.

זאת, ועוד: "אם תרצו" חושפים השבוע חומר חדש, לפיו יש ארגון פלסטיני, "אל-חאק" שמו, המנוהל מרמאללה. מנכ"ל הארגון הוא פעיל בארגון הטרור החזית העממית, והוא מעוכב יציאה מהארץ על ידי השב"כ. הארגון הזה קשור לתביעות נגד קציני צה"ל ותביעות אחרות נגד צה"ל. המימון המרכזי שלו מגיע, כמובן, מקרן פורד, השותפה האסטרטגית והמממנת העיקרית של הקרן החדשה.

מנכ"ל אל-חאק, שעואן ג'ברין, נהנה מכל העולמות. מצד אחד, פעיל בחזית העממית, בג"ץ דוחה בכל פעם מחדש את ניסיונותיו לקבל אישור יציאה מהארץ. בצד השני, הוא "פעיל זכויות אדם". פועל במימון קרן פורד להעמדה לדין של קצינים ישראלים ועוד תביעות.

אתר של אל-חאק אפשר לראות הבעת צער על ההחלטה לא לעצור באנגליה את אהוד ברק. מחקר של "ngo מוניטור" מוכיח שהארגון מעורב עמוקות בפעילות משפטית נגד צה"ל. במאמר של המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה נכתב שאל-חאק מוביל תביעות נגד בכירים ישראלים בעולם.

הוא גם הגיש תביעה נגד ממשלת בריטניה וטען כי מכירות הנשק לישראל מסייעים להילחם. אחר כך, כידוע, הוטל בבריטניה אמברגו על חלק מהמכירות הללו.

"אם תרצו" טוענת כי אל-חאק מקיים שיתוף פעולה פעיל ופורה עם ארגוני הקרן החדשה ועם עורכי דין הפעילים בה. כך עם עדאלה, והאגודה לזכויות האזרח, ועורכי דין המזוהים עם הקרן ומעורבים בהגשת התביעות השונות, וכו' וכו'. חומר עצום ורב, שממנו ניתן לראות כי ארגוני הקרן עותרים יחד עם אל-חאק כאשר הם מיוצגים על ידי עורכין דין של ארגוני הקרן, ובהם גם בוגרי תוכנית המשפטנים שלה (תחקיר מצוין על תוכנית המשפטנים הזו פורסם לא מזמן ב"מקור ראשון").

בקיצור, הכלבים נובחים, אבל השיירה הלא-מוסרית הזו עוברת. ביקשתי את תגובת הקרן למידע הזה. עד סגירת הגיליון היא לא הגיעה.