הלחץ הבין-לאומי המתמשך על ישראל בנוגע לשטחים מתקרב ומגיע עד ירושלים – ציפור נפשה של המדינה היהודית. אחרי תקופה ארוכה בה גם ארה"ב לא נמנעה מלהביע את הסתייגויותיה מפעילות ישראל בירושלים המזרחית, אירופה הולכת צעד קדימה ומכריזה על ירושלים המזרחית כבירת פלסטין. מול הלחץ הבין-לאומי להתקדם לקראת הקמת מדינה פלסטינית, ירושלים המאוחדת המשיכה להיות קו אדום מבחינתה של ישראל. כעת, אירופה הוסיפה עוד קֵיסם למדורה המזרח תיכונית.
ההחלטה מגיעה אחרי החלטה אסטרטגית פלסטינית לפנות לאו"ם כדי לקבל הכרה רשמית במדינה פלסטינית בגבולות 67. ישראל, כמו במקרים רבים דומים בעבר, פעלה רבות למנוע את ההחלטה.

 

ירושלים במוקד הסערה

הסיפוח של מזרח ירושלים לשטחי מדינת ישראל מעולם לא הוכר על ידי אף מדינה בעולם. הבנייה הישראלית במזרח ירושלים, בין אם בשכונות הטבעת או בשכונות ערביות כמו שייח' ג'ראח או בהר הזיתים זכו לביקורת רבה הן מארה"ב והן ממדינות אירופה. למרות שההתנגדות לפשרה טריטוריאלית בירושלים היא אחד מעקרונות היסוד המדיניים של ממשלתו של נתניהו, חלוקת ירושלים כבר אינה טאבו בציבור הישראלי כפי שהיה הנושא בעבר.

 

חצי הכוס המלאה

"אני בניגוד לרבים אחרים רואה את חצי הכוס המלאה של הסיפור, הכרה בירושלים כבירת פלסטין משמעה גם הכרה בירושלים כבירת ישראל", אומר פרופ' משה עמירב, ראש בית הספר לחברה וממשל בבית ברל ומי שעבד במשך שנים לצד טדי קולק והיה היועץ לאהוד ברק במהלך שיחות השלום בקמפ דיוויד בשנת 2000. "צריך לזכור שירושלים מוכרת היום כבירת ישראל רק על ידי מדינה אחת: ישראל. החלום של בן גוריון היה שכל העולם יכיר בירושלים כבירת ישראל. נעשה מאמץ דיפלומטי להשיג הכרה כזו ועכשיו אנחנו מקבלים את זה על מגש של כסף".

לדברי עמירב, ירושלים היא אחת מהערים הכי מחולקות בעולם. גם בהשוואה לערים כמו בלפאסט וניקוסיה. ההחלטה השוודית, אם תתקבל על ידי האיחוד האירופי, עשויה לעזור להראות לישראל את המצב האמיתי בעיר. "להגיד את האמת בירושלים זה מאוד חשוב וצריך להגיד את זה לישראל שחושבת שהעיר מאוחדת. היא לא מאוחדת ולא מוכרת. אם היא לא מאוחדת אפשר להגיע לאמת שהיא תהיה בירה משותפת או שתי בירות בעיר אחת".

"מבחינה דמוגרפית יש חשש שהעיר תהיה עם רוב דמוגרפי ערבי. בעוד 12 שנה שיעור הגידול של הערבים יביא לכך שהם יהיו רוב. אם הם יהיו רוב הם יתבעו את כולה ולא את מחציתה", אמר עמירב והוסיף כי ככל שחולף הזמן, ההצעות העומדות לפִתחה של ישראל לפתרון הסכסוך בירושלים, רק הולכות ונעשות גרועות יותר.

עמירב טוען כי התהליך של חלוקת העיר החל באינתיפאדה הראשונה ומאז נמשך ונמשך. ההחלטה השוודית רק מקדמת ומחזקת את התהליך הזה. "כל ראשי הממשלה האחרונים, כולל שניים מהליכוד, הבינו שצריך לחלק את ירושלים, רק שלכל אחד יש את הקווים שלו. לפני שלושים שנה כשאמרתי שירושלים מחולקת וכדי להציל אותה צריך לחלק אותה פורמלית – חמישה אחוזים הסכימו איתי והשאר קראו לי בוגד. היום, אם תשאל, 50 אחוז מוכנים לחלק את ירושלים, לא רואים ביג דיל בחלוקתה".

 

החששות וההתנגדות

ההתנגדויות לאפשרות של חלוקת העיר והכרה בחלקים ממנה כבירתה של מדינה פלסטינית כוללים טענות היסטוריות וכן חששות ביטחוניות. לדברי נדב שרגאי, במחקר שערך עבור מכון ירושלים לחקר ישראל לגבי הסכנות בחלוקת העיר, היפרדות מהשכונות הערביות של העיר עלול להוביל לנטישת העיר על ידי התושבים היהודים וכן להגירה מסיבית של פלסטינים לתחומי העיר המערבית, כפי שקרה בפועל לאחר הקמת גדר ההפרדה. בנוסף, טוען שרגאי, היפרדות מהשכונות הערביות עשויה לחשוף את התושבים היהודים לאש חמה של מקלעים וצלפים ולסכנות ביטחוניות אחרות.

בנוסף, מונה שרגאי את ההיסטוריה האלימה והפוגענית של הפלסטינים כלפי מקומות קדושים ומסיק מכך כי במקרה של חלוקת העיר, חופש הגישה למקומות פולחן עשוי להיפגע. בין האירועים שמונה שרגאי: הגירה נוצרית משטחים שהם תחת שלטון הרשות הפלסטינית, ניהול קרבות מתוך כנסיות ומקומות קדושים אחרים במהלך חומת מגן, וההרס בקבר יוסף וקבר רחל.

 

החלטה לא משמעותית

"אפילו הליגה הערבית כבר זלזלה בהצעה השוודית", אמר ג'רלד שטיינברג, מייסד החוג ליישוב סכסוכים באוניברסיטת בר אילן ומרצה במחלקה למדע המדינה. "רק האמריקנים יכולים להשפיע. אם האמריקנים יצטרפו להחלטה תהיה לזה משמעות אבל אני לא חושב שזה יקרה". לדברי שטיינברג, ההחלטה חשובה רק בכך שהיא מאפשרת לפלסטינים תחושה שהאירופים מנהלים עבורם את המשא ומתן והם אינם צריכים להתאמץ. "לאירופים אין השפעה בפועל. הם לא יכולים לספק דבר לישראל. הם לא יכולים לשכנע את הפלסטינים לעשות פשרות לגבי טענת הפליטים או בנוגע לטענות לגבי המעמד ההיסטורי של היהודים בירושלים. מי שטוען שהלחץ האירופי יכול לקדם שתי מדינות לשתי עמים, טועה".