בסוף השבוע נחשף מחקר שטוען כי הקרן החדשה לישראל מספקת כמות כספים ניכרת לתקציבי ארגוני ה"חברה אזרחית" שתרמו ליצירת דוח גולדסטון. הקרן ופעילותה, כך נטען, דומים ל"תמנון רב זרועות".

אולם המחקר של NGO Monitor מראה כי ארגונים הנתמכים על ידי הקרן לא החלו רק במהלומה החד-פעמית ששיגר גולדסטון כלפי מדינת ישראל. בעשור האחרון, ארגונים שנהנים ממענקי הקרן תורמים לתעמולה שמתנהלת נגד ישראל ברחבי העולם. דוחותיהם מדגישים את זכויות האדם של הפלסטינים, אולם הם מתעלמים באופן עקבי מפגיעה בזכויות האדם של אזרחי ישראל, ובכך הם פוגעים בעיקרון האוניברסלי של הצדק והמשפט הבינלאומיים.

לאחרונה התפרסם דוח של ארגון דרום-אפריקאי, אשר מטרתו הייתה להשוות בין ישראל ומשטר האפרטהייד בדרום אפריקה, ולהצביע על דמיון מוחלט ביניהם. בחיבור דוח זה השתתף ארגון עדאלה ועו"ד מיכאל ספרד מארגון יש דין ייעץ לכתיבתו – מקבלי מלגות של הקרן כבר מספר שנים. קבוצות אחרות, בהיקף נרחב פחות, עשו שימוש ברטוריקת האפרטהייד, במסגרת פעילותם בנוגע לכבישים בגדה או נהלי בדיקות בטחוניות, זאת למרות קביעתה של נשיאת בית המשפט העליון השופטת ביניש, כי המושג אפרטהייד לא חל כלל בנוגע לפעולות ההגנה הלגיטימיות של ישראל בשטחים.

ישנם ארגונים אשר זוכים לתמיכת הקרן ואשר עוסקים בפעילויות חרם נגד ישראל: קואליציית הנשים למען השלום, מוסאוא, הטלוויזיה החברתית, כיאן, מחסום ווטש, ונשים נגד אלימות – חתמו יחדיו על מכתב לקרן הפנסיה הנורווגית אשר קורא להחרים חברות ישראליות אשר לכאורה עוסקות ב"כיבוש". מכתב זה הביא להפסקת התמיכה של הקרן הנורווגית בחברות ישראליות, ביניהן אלביט, וגרמו לעימות בין ממשלות ישראל ונורבגיה.

עותרים ללא הפסקה
גם בארץ, זוכה פעילות הארגונים להד נרחב, ובולטת במיוחד פעילותם במסדרונות בתי המשפט. בחינה של 23 ארגונים נבחרים העלתה כי הם עתרו לבתי המשפט למעלה מ-440 פעם ב-10 השנים האחרונות, וכ-85% מהעתירות הופנו לבג"ץ. העתירות של עדאלה והאגודה לזכויות האזרח מהוות דוגמה מצוינת לאפלייה שמתגלמת בפעילותם – מחד, הארגונים מוחים על האופן שבו שישראל, כמדינה יהודית, מאפשרת ליישב יהודים בלבד בשטחי הקרן הקיימת לישראל, אך מאידך הם טוענים שליהודים אסור להתיישב במקומות בעלי צביון ערבי כמו יפו, העיר העתיקה ועוד, ופעולות אלו מוגדרות כ"טרנספר".

פעילות הארגונים בנוגע ל"חוק האזרחות" מתעלמת מכך שמדובר בהליך רווח גם במדינות דמוקרטיות אחרות כהולנד, ואינה מתחשבת בדעתו של משפטן מכובד כאמנון רובינשטיין שגורס ש"אין שום דבר האוסר על דמוקרטיה בעת מלחמה להגן על עצמה מפני כניסת נתינים מאזור שבו נתונה נאמנותם לשלטון עוין הנלחם בישראל, ואין שום כלל במשפט הבינלאומי… המקנה לזרים זכות להגירה לצורכי נישואין".

למרות עתירותיהם המרובות, אין הארגונים נרתעים מלהאשים את בית המשפט העליון במסגרת מוסדות האו"ם כי הוא "שולל את ההגנה המשפטית שלה הם (הפלסטינים) זכאים ומעכב את אפשרות הגישה שלהם לצדק".

ההון משמש לניגוח ישראל
זהו צד אחד של התמונה. הצד השני, ושאינו פחות חשוב, הוא שכשני שליש מתקציבה השנתי של הקרן זורם לארגונים טובים רבים, אשר פועלים למען זכויות האתיופים, זכויות המיעוט הערבי, שוויון לנשים, פלורליזם דתי, ואיכות הסביבה. נושאים אלו זוכים לתיקצוב של כמעט 10 מיליון דולר בשנה והם עולים על המימון שניתן למשמיצי המדינה.

אולם מעשים טובים אלו נבלעים בצל ההתקפה על זכותם הלגיטימית של היהודים לבית לאומי או להגנה עצמית, והתקפות אלו מאפילות על הזכויות הרבות שהקרן ושתי"ל – הזרוע הביצועית של הארגון בישראל – מחזיקים. לעיתים קרובות, התורמים של הקרן כלל לא מודעים לצורה שבה מנוצל כספם, ומרביתם סבורים כי הם תורמים אך ורק למטרה הנעלה של שיפור תנאי המחיה בישראל ולחיזוק מעמדה של ישראל כמדינה יהודית דמוקרטית, ואין להם צל של מושג כי הונם משמש לניגוח ישראל.

אנו סבורים שהידברות עם תורמי הקרן ומנהליה היא כלי חשוב כדי להציג בפניהם את הקווים האדומים שהקרן צריכה לאמץ בנוגע לארגונים אותם היא מממנת. זהו דיון חשוב שצריך להתקיים בין כל תומכי ישראל, ברחבי העולם היהודי, בארץ ובחו"ל. אף על פי כן, בכירי הקרן סירבו מספר פעמים לקריאתנו, כולל בכנס שהתקיים לאחרונה בכנסת ישראל. מטרתנו היא להגיע לדו-שיח פורה, בצורה מכובדת וראויה, עם ראשי הקרן ומנהליה, ובאמצעות כך אנו מקווים להמשיך ולהתניע את פעילותם המבורכת והפוריה – אך גם להפסיק את מסע הדה-לגיטימציה והדמוניזציה שהקרן מממנת נגד ישראל ברחבי העולם.

הכותב הוא ראש דסק ערבית ועברית ב-NGO Monitor