עבד אל-עזיז מרעי היה האיש ששכנע את מוהנד חלבי "למות כשהיד", ואף רכש עבורו את הסכין ששימשה אותו לרצוח את אהרון בנט­ונחמיה לביא בסוכות האחרון בעיר העתיקה בירושלים. מדינת ישראל החליטה להרוס את ביתו של מרעי, אולם עתירה של 'המוקד להגנת הפרט' ('המוקד'), הובילה לביטול ההריסה. זיאד עאמר, מונא סאיח וסבאא עליווה היו חלק מהחוליה שרצחה את איתם ונעמה הנקין.

פעילות 'המוקד' היא חלק קטן מפרויקט עתיר תקציבים של לוחמה משפטית נגד ישראל, שמפעילה 'מועצת הפליטים הנורווגית', ה-NRCא – Norwegian Refugee Council. מתחילת השנה קיבל 'המוקד' 126 אלף שקלים מה-NRC לטובת פרויקט בשם "סיוע חירום בנושא הריסות בתים עונשיות ושלילת תושבות", וזהו רק קצה הקרחון.

דו"ח חדש של מכון המחקר NGO Monitor על ה-NRC מספק הצצה לפעילות נוספת של ארגונים בינלאומיים נגד ישראל: לוחמה משפטית, ששיאה בהצפת מערכת המשפט הישראלית בעתירות, בדגש על בית המשפט העליון.

ה-NRC פועלת ברחבי העולם תחת ניהולו של המזכ"ל יאן אגלנד, ונציגתו בישראל היא אנה אקוף, מנהלת הפעילות בארץ שיושבת במשרד בדרך שכם בירושלים. מרבית המימון לפעילותה מגיע מתורמים מוסדיים – ממשלות כמו נורווגיה, בריטניה, שוודיה וארה"ב, וארגונים בין ממשלתיים כמו האיחוד האירופי ונציבות האו"ם לפליטים. 11 אחוזים מתקציב המועצה, העומד על כ-400 מיליון דולר בשנה, מושקעים בירדן, ו-8 אחוזים נוספים בסומליה ובלבנון.

הסכום המועבר למדינות הללו הוא חלק מפעילות הומניטרית מול גל הפליטים הסורים שמציף אותן. בישראל משקיע ארגון ה-NRC רק 3 אחוזים מתקציבו השנתי אך עדיין מדובר בעשרות מיליוני שקלים מדי שנה, ובעיקר, בניגוד למדינות האחרות, בישראל למעלה מ-80 אחוזים מתקציב הארגון מושקעים בפרויקט שונה: מאבק משפטי נגד המדינה.

בשנת 2014 עמד תקציב ה-NRC בישראל על כ-11 מיליון דולר, מתוכם הוקדשו ללוחמה המשפטית כ-9 מיליון דולר. בשנת 2015 עלה התקציב השנתי של הארגון לכ-16.5 מיליון דולר, ומתוכם הועברו לזירה המשפטית כ-13 מיליון דולר. העלייה בתקציב ה-NRC בישראל נמשכה גם ב-2016, עם כ-18.5 מיליון דולר.

בעוד שבמדינות כמו ירדן ולבנון הכסף מועבר להקמת מחנות פליטים, סיוע בחינוך ואספקת מזון, בישראל מושקעים עשרות מיליוני שקלים בפרויקט המשפטי הקרוי ICLA – Information, Counseling, and Legal Assistance. במסגרת הפרויקט, מממנת ה-NRC תיקים העוסקים בבתים לא חוקיים של פלסטינים ובדואים בשטחי C ובמזרח ירושלים, כדי למנוע את הריסתם.

נייר המטרות של ה-NRC לשנת 2016 מציב מטרה ברורה – פתיחת 900 תיקים חדשים של סיוע משפטי לפלסטינים בשטחי C ובמזרח ירושלים, זאת בנוסף ל-2,580 תיקים קיימים. מדובר במספרים עצומים ביחס למערכת המשפט הישראלי – ממוצע של בין ארבעה לחמישה תיקים חדשים בכל יום. לשם השוואה, עמותת 'רגבים' הנאבקת בבנייה הבדואית הבלתי חוקית, הגישה במשך עשור כ-110 עתירות.

"במבט ראשון אפשר היה לחשוב שמדובר בפעולה לגיטימית של סיוע בייצוג משפטי לאנשים פרטיים", אומר ד"ר אביעד בקשי, ראש המחלקה המשפטית ב'פורום קהלת'. "אלא שכאשר פעולה לגיטימית במקרה בודד מבוצעת אלפי פעמים באופן חד-צדדי ושיטתי, היא הופכת לאיום של ממש על מערכת המשפט הישראלית.

אפשר להשוות את זה לניסיונות שנעשו בישראל במסגרת מחאות ציבוריות להפיל את מערכת החשמל, באמצעות שימוש מוגבר בחשמל מצד מאות אלפי אנשים ברגע נתון והפסקת השימוש בבת אחת. לכאורה מדובר בפעולה לגיטימית ושגרתית מצד אזרח בודד שמדליק או מכבה את מכשירי החשמל בביתו, אבל הצטברות מסה של אלפי משתמשים יוצרת איום על המערכת כולה".

בדפים רשמיים של ה-NRC, המטרה המוצהרת של הפעילות המשפטית היא סיוע לאוכלוסייה המקומית. אולם הדו"ח של NGO Monitor מעלה כי מאחורי הפעילות מסתתרות כוונות אחרות. במפגש בין עורך דין שעובד עבור ה-NRC לפעילי זכויות אדם אירופים, אמר עורך הדין כי בארגון "מנסים כל אמצעי חוקי כדי לשבש את מערכת המשפט הישראלית. מגבשים כמה שיותר תיקים ומגישים כמה שיותר עתירות כדי להגדיל את עומס העבודה על בתי המשפט, עד לכמות שבסוף תסתום את המערכת".

המטרה שה-NRC הציב לעצמו, של 900 תיקים חדשים בשנה, איננה מופרכת ומבוססת על הספקים בשנים קודמות. על פי דו"חות הארגון, מיוני 2009 ועד אוגוסט 2014 מימן הארגון ייצוג בבתי המשפט בישראל עבור 4,069 תיקים. את הייצוג המשפטי לא מבצעים אנשי הארגון עצמם, אלא קבלני ביצוע וארגוני "זכויות אדם" ישראליים ופלסטיניים, בהם 'המוקד להגנת הפרט', 'יש דין', 'המרכז הפלסטיני לזכויות אדם' ו'המרכז הפלסטיני לדמוקרטיה ופתרון הסכסוך', לצד עורכי דין פרטיים שמקבלים גם הם נתח מהתקציב.

לקריאת המאמר המלא