הקו הכללי של האיחוד האירופי בנושאים הקשורים לשלום במזרח-התיכון הינו עקבי. כחלק בלתי נפרד מהקוורטט, הוא סייע להגות ולנסח את "מפת הדרכים" לקראת שלום, שבמרכזה פיתרון שתי המדינות.
 
בהתחשב בתפקיד המרכזי של הדיפלומטיה האירופאית, מאוד מבלבלת העובדה שהאיחוד האירופי ממשיך להעניק מלגות משמעותיות לארגונים לא ממשלתיים, שמקדמים דווקא עוינות במזרח התיכון ופועלים נגד הבנה הדדית. אם האיחוד מבקש להיתפש כמתווך אמין על ידי הישראלים, על מנהיגיו לבחון ראשית כל את ההשלכות השליליות של מנגנון המימון שלהם באיזור.
 
דוגמא אחת מני רבות שמוכיחה את חוסר העקביות הזו, נוגעת לארגון הלא ממשלתי הישראלי "עדאלה", שזכה למספר מענקים מהאיחוד האירופי, כולל הסכום האחרון של למעלה מ-500 אלף יורו. הכספים שלכאורה נועדו לטובת פרוייקט לקידום סיוע משפטי לאזרחים הערבים בישראל, אפשרו ל"עדאלה" להקצות משאבים אחרים לאג'נדה היותר רחבה ומגמתית של הארגון, שמטרתה להפשיט את ישראל מתרבותה וערכיה היהודים וההיסטוריים.
 
במרץ 2007 פרסם "עדאלה" "חוקה דמוקרטית לישראל", שלא רק שאיננה מקדמת דו-קיום, היא אף טוענת באופן פרובוקטיבי שעל המדינה להיפרד מכל סממניה היהודיים ולהתנער מתפקידה כמקלט ללא תנאי לפליטים יהודים. להצעה זו יש פחות קשר לשלום, והיא קשורה יותר לניסיון חשאי להביא לפירוקה של המדינה היהודית.
 
בינואר 2009 פרסמה משלחת האיחוד האירופי בישראל רשימה עדכנית של הזוכים במענקי תוכנית "שותפות לשלום". בין הזוכים, המכון הירושלמי למחקר יישומי (ARIJ), שחזותו האקדמית מסתירה אג'נדה קיצונית שיכולה לעורר זעם בקרב ישראלים רבים. מענק של כמעט 375 אלף יורו, ניתן בעקבות מענק קודם של 500 אלף יורו. ARIJ פקפק באופן פומבי בלגיטימציה של המדינה היהודית, הוא מתייחס אליה כ"מסוכנת" ואף גינה באופן נרחב את "תוכנית האפרטהייד" של ישראל לצד "תשוקותיה הקולוניאליות להתפשטות".
 
ארגונים שמקדמים דמוניזציה של ישראל ומפקפקים בזכות קיומה באופן יומיומי רחוקים שנות-אור מלהיות פרטנרים לשלום או תומכים בדו-קיום. ביכולתם רק להנציח את הסכסוך.
 
בכירי האיחוד האירופי מתחבאים מאחורי הטענה כי הם מממנים פרוייקטים ספציפיים, ולא ארגונים, אולם תקציבים כאלו מאפשרים לארגונים להתנהל, ומאפשרים למנהלי הארגונים להביע את דעותיהם ברחבי העולם ולקדם את האג'נדה שלהם. המימון האירופי גם מספק לארגונים עצמם מעטה של לגיטימציה.
 
הנסיונות הזהירים של האיחוד האירופי לעצב את הדיפלומטיה שלו במזרח התיכון כחסרת פניות, עומדים בניגוד בוטה למדיניות המימון של ארגונים לא ממשלתיים באזור.

באופן מדאיג, לא קיימים מסמכים גלויים שמתעדים את החלטת האיחוד לחדש את המימון לארגונים כמו ARIJ. האם הגיבוי הנרחב שמעניק האיחוד לארגון זה תורם לקידום שלום וסובלנות, כפי שמבטיח חזון האיחוד האירופי? האם למימון הנרחב יש איזו השפעה חיובית? האם מישהו באיחוד בכלל יודע מה באמת נעשה בהקצאה זו ובהקצאות דומות אחרות מכספי הארגון? הערפול שהוא נוקט בנושא זה, מבטיח שככל הנראה לעולם לא נדע את התשובה.

שבדיה תיטול בקרוב את כס הנשיאות של האיחוד. טוב תעשה אם תהיה מודעת לכך שכל עוד ימשיך הארגון לטמון את ראשו בחול בכל הקשור למימונם של ארגונים לא ממשלתיים, דימויו כמשכין שלום יתערער בקרב הישראלים, ומעמדו הבינלאומי יינזק.
 
דן קוסקי הוא מנהל התקשורת ב-NGO Monitor