אביב העמים הערבי של ארגון Human Rights Watch
תורגם מאנגלית על ידי NGO Monitor. למאמר באנגלית הקש כאן.
בזמן שאזרחים סורים נרצחים על ידי כוחותיו של אסד, לארגון Human Rights Watch אין תשתית במקום על מנת לסייע להם בהובלת מהפכת "זכויות האדם"
ב-20 למאי, חודשיים לאחר שנשיא סוריה באשר אל-אסד התחיל לטבוח במפגינים בארצו, ארגון Human Rights Watch (HRW) שכר את האני חזיימה, עיתונאי ירדני, על מנת לראיין את הקורבנות והעדים לזוועות אסד. במבט ראשון, זה נראה כדוגמה מושלמת לארגון לא-ממשלתי שעושה את עבודתו. למרות שלחזיימה אין ניסיון בחקירות הקשורות לזכויות אדם, HRW האמין שהוא האדם המתאים ביותר לתיעוד האלימות הסורית.
למרות זאת, המצב המביך שבו אין אנשי מקצוע בשטח שניתן לפנות אליהם מעלה שאלה חשובה: איך אחרי חודשיים בהן נרצחים אזרחים-מפגינים – שלא לציין עשורים של דיכוי קשה מהסוג הגרוע ביותר –"אחד מהארגונים העצמאיים המובילים בעולם" מוצא עצמו ללא משאבים זמינים לחקירה נאותה? למרות קרוב ל-50 שנה של מדינת משטרה מדכאת וחוקי חירום, HRW נאלץ לאלתר ולמצוא מענה של הרגע האחרון, בדמותו של אדם עצמאי ולא מנוסה שיתעד את הפרות זכויות האדם.
סוריה אינה המקרה היחיד. מאז פרוץ אביב העמים הערבי בסוף 2010, HRW נערך על מנת לכסות את ההתפתחויות וההפרות במצרים, לוב ובמקומות נוספים. חוסר ההיערכות, המוכנות והיכולת ברור לעין. וכך, התקשורת הבינלאומית הסתמכה כמעט באופן מוחלט על פעילים מקומיים; כמקור מידע, HRW הוא לא רלוונטי. כפי שפעיל הארגון פרד אברהם ציין, "מערב לוב הוא חור שחור…אין לנו מושג מה קורה שם".
בסוריה, הליקויים של HRW אינם עניין חדש. ביולי שנה שעברה, HRW פרסם דו"ח בשם "עשור מבוזבז" המכסה עשור של מחקר של הפרת זכויות אדם בסוריה ב-35 עמודים בלבד. מספר העמודים הקטן של הדו"ח תאם את המלצותיו החלשות.
הדו"ח המליץ על תגובה מוגבלת, המכוונת באופן בלעדי כלפי הנשיא אסד. HRW הפציר באסד לחוקק, לתקן, להציג ולהסיר מגוון חוקים, ולהקים וועדות. על מנת להקל בהגבלות על חופש הביטוי, HRW הפצירו בו "להפסיק לחסום תוכן באתרי אינטרנט". בו זמנית, במאמר דעה בשם "עשור של דיכוי בסוריה" (הגרדיאן, 16 ביולי 2010), חוקר הארגון נדים חורי סיכם בדרבון עדין כלפי אסד: "המורשת שלו תהיה תלויה לבסוף באם הוא יפעל לקיים את הבטחותיו" לרפורמות שהוא הבטיח כאשר נכנס לתפקידו. "אחרת, הוא ייזכר לא יותר מאשר ממשיכו של אביו… מושל באמצעות דיכוי".
במילים אחרות, HRW הסתפק בלהיות משקיף במהלך כל שלטונו האכזרי של אסד. כעת, בעוד שאזרחים סורים נרצחים על ידי כוחותיו, לארגון אין כל תשתית או רשתות במקום לעזור לאזרחים המובילים את מהפכת "זכויות האדם".
אבל, אם HRW לא השקיע בפיתוח יכולותיו בחברה המדוכאת והסגורה של סוריה, מה היו סדרי העדיפויות של הארגון?
כפי שמכתיבה האג'נדה האידיאולוגית של מחלקת מזרח תיכון וצפון אפריקה של הארגון (MENA), העדיפות הייתה ישראל. לדוגמה, בעוד שהארגון פרסם 51 מסמכים בשנת 2010 בנושא "ישראל והשטחים הפלסטינים הכבושים", הוא פרסם 12 בנושא סוריה. ישראל זכתה גם לשלוש "דו"חות מדינה בלעדיים", בהשוואה לדו"ח אחד קצר מאוד על סוריה.
המצב בשנת 2009 היה גרוע יותר. עד חודש מאי, HRW בזבז את כל תקציבו במזרח התיכון על מנת להשמיע האשמות שקריות בנושא "פשעי המלחמה" של ישראל ובקידום דו"ח גולדסטון השקרי. במסע לגיוס תרומות במבצר חירויות הפרט וזכויות האדם – ערב הסעודית – מנהלת המחלקה, שרה לאה ויטסון, הדגישה את המתקפות של הארגון על ישראל כדרך להשגת תרומות.
האג'נדה המעוותת של חטיבת המזרח התיכון של הארגון משתקפת באופן דומה ביחסה כלפי לוב. בשנת 2009, ויטסון התיידדה עם המשטר בעת ביקור בלוב, וטענה שהיא גילתה את "אביב טריפולי". היא שיבחה את בנו של קדאפי, סייף אל-אסלאם כרפורמאטור מוביל ועל כך שהוא יוצר "מרחב לדיון ולויכוח". הידידות הזאת השתקפה בדיווחים הנדירים של הארגון על לוב בשנת 2010, שבה פורסמו 19 מסמכים על המשטר הטוטליטארי. כעת, כשמועמר קדאפי נאחז בכסאו וממשיך לרצוח אזרחים לובים, ל-HRW אין מנגנונים מבוססים כדי לתמוך בצורה רצינית באלו הנלחמים למען חירותם.
הסטנדרטים הכפולים הודגשו על ידי מייסד HRW, רוברט ברנשטיין, שציין שהאזרחים במשטרים הערבים המדכאים, הנמצאים במצוקה, "ירוויחו מתשומת הלב שארגון זכויות אדם בינלאומי גדול וממומן היטב יכול לספק, נעלמות כאשר מחלקת מזרח תיכון של HRW מכינה דו"ח אחר דו"ח על ישראל".
המרכיב האידיאולוגי כולל מאפיינים נוספים, כפי שחבר הוועד של הארגון הודה בראיון למגזין, "הם רודפים אחרי ישראל כי היא כמו 'טרף קל'." החברה הפתוחה של ישראל נותנת גישה פתוחה וחופשית המאפשרת לארגון לפרסם דוחות על הקונפליקט.
בנוסף, עד להפיכות ולאלימות של אביב העמים הערבי, הסכסוך הישראלי-ערבי היה הנושא האזורי המוביל במושגים של חשיפה תקשורתית. HRW, המחפש פרסום, תפר את הפעילות שלו על כדי להעלות את הפרופיל התקשורתי של הארגון, במקום לפעול במסגרת אג'נדה עצמאית של זכויות אדם או לחשוב באופן אסטרטגי על המקום הטוב ביותר להשקיע את משאביו.
בדיוק כמו משטרו של אסד, HRW "בזבז עשור" בסוריה, כמו גם בחברות סגורות אחרות. השאלה היא האם הארגון גם כן יחווה מהפכה הכרחית, ויבנה מחדש את מחלקת המזרח התיכון על מנת להבטיח ששוב לא יתעלמו מעשורים של אכזריות.
ג'ראלד שטייברג הוא הנשיא של ארגון NGO Monitor, מוסד מחקר היושב בירושלים הפועל לקדם זכויות אדם ומעודד דיון ציבורי על הדו"חות והפעילויות של ארגונים לא ממשלתיים, במיוחד במזרח התיכון.
נפתלי בלנסון הוא העורך הראשי של NGO Monitor.
