עדכון: בעקבות חשיפת NGO Monitor את הטעויות העובדתיות בדו"ח HRW, הארגון פרסם את התיקון הבא ב-3 באוגוסט 2016:

"הדו"ח המקורי תיאר בצורה מוטעית את האופן בו בתי המשפט בישראל מתנהלים במקרים בהם קטינים עומדים לדין. המשפטים הבאים הוספו לדו"ח ב-3 באוגוסט 2016.

"מערכת בתי המשפט הצבאית הישראלית שופטת ילדים פלסטינים מהגדה המערבית במקרים של עבירות ביטחוניות, למעט ילדים ממזרח ירושלים. מאז שנת 2009 ילדים נשפטים בבתי משפט מיוחדים לנוער, בהם השופטים זוכים להכשרה מיוחדת. עם זאת, מערכת המשפט הצבאית אינה מתמקדת בשיקום ובאינטגרציה חברתית עבור הילדים, כפי שנדרש על ידי המשפט הבינלאומי."

"תוספת זו מבהירה כי ילדים תושבי מזרח ירושלים, אזור שהוא חלק מהגדה המערבית אבל ישראל סיפחה אותו בשנת 1967 נשפטים בבתי משפט אזרחיים, בגלל שהם נחשבים תושבי ישראל ואינם כפופים לדין הצבאי. הגרסה הקודמת השמיטה את קיומם של מערכת המשפט הצבאיים לנוער שהוקמה בשנת 2009, בה נשפטים ילדים פלסטינים הגרים מחוץ לירושלים".

למרות תיקון זה ישנן מספר סוגיות שהארגון לא התייחס אליהן:

  1. הודעת התיקון ממוקמת בסוף הדו"ח (לאחר סקירה של מספר מדינות אחרות) וכדי להגיע אליו יש צורך לקרואו עד הסוף כדי לגלות שהטקסט שונה וכי HRW שגו בנקודה מרכזית.
  2. דף ה"תיקונים" של HRW נמצא בשולי אתר האינטרנט של הארגון ואין הפניה לתיקון בדף שמתייחס לישראל. לכן, קוראים לא יהיו מודעים לכך שהמסמך המקורי תוקן בעקבות טעות עובדתית.
  3. HRW לא תיקן את הקטע בדו"ח המתייחס לדו”ח של ועדת האו”ם בנושא זכויות הילדים משנת 2013 הטוען כי, “ישראל ‘התעלמה לחלוטין’ מהמלצות קודמות הקוראות לה לציית לחוק הבינלאומי”. כפי שכבר צוין על ידי NGO Monitor (ראו להלן) דו"ח של יוניסף משנת 2015 מראה כי ישראל מיישמת המלצות של האו"ם לגבי מעצרים של ילדים.
  4. ראוי לציין כי ה"עדויות" המיוחסות לילדים פלסטינים הנכללות בדו"ח של HRW הן בלתי ניתנות לאימות, וכי חלק מהטענות בהן נסתרו או הופרכו בתגובות מטעם ממשלת ישראל.

הפוסט המקורי:

ב-28 ביולי, 2016 ארגון Human Rights Watch פרסם דו"ח בשם "אמצעים קיצוניים: ילדים עצורים באשמת איום על הביטחון הלאומי", בו תיעוד לכאורה של התעללויות בקטינים על ידי כוחות הביטחון באפגניסטן, הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו (DRC), עיראק, ישראל/פלסטין, ניגריה, סוריה וארצות הברית.

הכללת פרק על "ישראל/פלסטין" במסמך זה מראה בבירור כיצד העמדה הפוליטית של HRW היא שקובעת את תוכן הדו"חות של הארגון במקום העובדות. פרק זה מבוסס על מספר האשמות שווא או האשמות שלא ניתנות לאימות.

לדוגמה, HRW טוען כי "בתי המשפט הצבאיים אינם מספקים מערכת צדק מותאמת לקטינים, הכוללת שופטים, תובעים ועורכי-דין אשר עברו הכשרה מיוחדת". הצהרה זו היא שקרית לחלוטין. בית משפט צבאי לנוער הוקם בשנת 2009, ועל פי משרד המשפטים "רק שופטים אשר קיבלו הכשרה מקצועית רלוונטית, בדומה להכשרה הניתנת לשופטים של בתי המשפט לנוער בישראל, מוסמכים לשמש כשופטי נוער". (מרבית הקטינים הפלסטינים המוחזקים על ידי גורמי ביטחון ישראליים עודדו לתקוף כלי רכב אזרחיים, והתקפות אלה הובילו במקרים מסוימים להרוגים. במספר מקרים, קטינים היו מעורבים בפיגועי דקירה).

מסמך ממשלתי זה זמין לציבור הרחב באתר האינטרנט של משרד המשפטים, ודו"ח HRW מעיד על כך שהארגון לא ערך מחקר משמעותי, כמו גם על ההטיה שלו נגד ישראל שתועדה במספר רב של מקרים.

בדו"ח זה, HRW גם מצטט דו"ח של ועדת האו"ם בנושא זכויות הילדים משנת 2013 הטוען כי, "ישראל 'התעלמה לחלוטין' מהמלצות קודמות הקוראות לה לציית לחוק הבינלאומי". גם טענה זו היא שקרית. בחודש פברואר 2015, UNICEF פרסם דו"ח על הדיאלוג מתמשך עם ממשלת ישראל בנושאים הקשורים למעצרם של ילדים. במסמך זה צוינו "התפתחויות חיוביות בהתנהלות מערכת הצדק לנוער, כולל העלאת גיל הבגרות בבתי המשפט הצבאיים מ-16 ל-18 שנים, ואימוץ מספר צווים צבאיים המספקים ערבויות ואמצעים להגנה על ילדים". בנוסף לכך, בדו"ח מופיעה רשימה מפורטת של 38 המלצות שהועלו בדיאלוג עם ישראל, מתוכן יותר ממחצית טופלו במידה מסוימת.

כפי שדוגמאות אלו ממחישות, הפרק על ישראל בדו"ח HRW מתבסס על טענות שווא, ללא אמינות ומטרתו קידום ניצול זכויות אדם כדי לתקוף את ישראל פוליטית.