ביוני 2016, הנהלת אוניברסיטת בן-גוריון הודיעה על דחיית המלצת המחלקה ללימודי המזרח התיכון לגבי הענקת פרס ברלסון על סף 20 אלף ₪ לארגון שוברים שתיקה, פרס הנועד לארגונים אשר "תרמו להבנה בין יהודים לערבים". לפי נשיאת האוניברסיטה, הארגון “אינו בקונצנזוס הלאומי” וכי "הענקת פרס מהווה אקט של הכרה והוקרה שיש בו כדי נקיטת עמדה ותמיכה במי שמיועד לקבלו. אמירה שכזו איננה נמצאת במנדט האוניברסיטה המורכבת מפרטים בעלי דעות שונות, קל וחומר לא במנדט של מחלקה אחת אשר תדבר בשם מוסד אקדמי שלם".

בעקבות הביטול, פורסמה ידיעה שמספר תורמים לאוניברסיטה יפסיקו את תרומותיהם, שהתבררה כלא מדויקת: אחד התורמים הפסיק לתרום עוד בתחילת שנות התשעים, והתורם השני מבקש להחזיר תרומת עזבון של דודו, דבר שאין לו בסיס חוקי.

מניתוח של פעילות ארגון שוברים שתיקה ניתן לראות שהוא לא מקדם "הבנה או דו-קיום בין ישראלים לפלסטינים". שוברים שתיקה הוא ארגון פוליטי הגורם לקיטוב בחברה הישראלית ואף לליבוי הקמפיין האנטי-ישראלי בעולם. בארגון מועסקים קומץ קטן של פעילים פוליטיים, שמנצלים את הדילמות המורכבות שבהם נמצאים לוחמי צה"ל על מנת לקדם אג'נדה צרה, תוך כדי הפשטת תוכן האירועים ופעילות לובי נרחבת בחו"ל. השימוש במושגים כמו זכויות אדם ודו-קיום אינו מדויק ולא תואם את הגדרתם הבסיסית.

לדוגמא, ב-14 ליוני 2016 פורסם סרטון בו נראה עובד בארגון מספר לתיירים כי “לפני כמה שנים המתנחלים פשוט הרעילו את כל מערכת המים של הכפר [הפלסטיני]“. ב-19 ליוני, האתר הטורקי "אנדאלו "חזר על אותן האשמות בהתבסס על "ארגון ישראלי שנלחם נגד הכיבוש שוברים שתיקה" ואף הוסיף עלילת דם שההוראה להרעיל את המים הגיעה מרבנים. מספר ימים לאחר מכן, יו”ר הרשות הפלסטינית חזר על ההאשמה זו באיחוד האירופי והתנצל מספר ימים לאחר מכן. שוברים שתיקה לא חזרו בהם וטענו כי מקור האשמת יו"ר הרשות הוא טעות בתרגום.

דוגמאות נוספות ניתן למצוא בפעילות הארגון בחו"ל: באוקטובר 2015, נציג הארגון ביצע סבב הרצאות בסקוטלנד לידידי פלסטין במפלגת ה-SNP ולארגון MAP. הראשון תומך בזכות השיבה ובקמפיין החרם והאחרון היה מעורב בתקרית אנטישמית. במאי 2015, המנכ”לית לשעבר של הארגון הופיעה בפני קואליציית מפלגות השמאל (GUE/NGL) באיחוד האירופי, הקוראת לחרם מלא על ישראל. באוקטובר 2013, הופיע נציג הארגון ב״תת הוועדה לזכויות הבלתי מעורערות של הפלסטינים״ של האו״ם, בה חברות גם איראן, מלזיה, עיראק, סוריה ופקיסטן. הרצאה שודרה לראשונה בטלוויזיה האיראנית תחת הכותרת “פשעי מלחמה ישראלים”.

לפי הדו"ח השנתי של הארגון לשנת 2015, מחזור הפעילות עמד על 4,937,792 ₪, כאשר 4,893,038 ₪ ממנו הגיע מתרומות. מתוכן, 4,194,626 ₪ (85%) מקורן מחוץ לישראל (לפי מה שנכנס למחזור הפעילות ודווח מעל 20 אלף ₪).

יותר ממחצית התרומות הגיעו מממשלות זרות: באופן ישיר מממשלות שוודיה, דנמרק, הולנד, שוויץ, לוקסמבורג, צרפת, נורבגיה והאיחוד האירופי; ובאופן עקיף באמצעות ארגוני סיוע כנסייתיים שממומנים על ידי ממשלות בלגיה, צרפת, בריטניה, גרמניה ואירלנד. חלק מארגונים כנסייתיים אלו מעורבים ישירות בקמפיינים אנטי-ישראלים בוטים, כולל קמפיין ה-BDS. בין תורמיו הפרטיים של הארגון, ניתן למצוא את הקרן החדשה לישראל, קרן האחים רוקפלר (שתורמת בין היתר לזוכרות, קול יהודי לשלום ומי מרוויח), ומכון החברה הפתוחה של ג'ורג' סורוס.

לקריאה נוספת לחצו כאן