זוכרות

עמותה שמטרתה "להעלות את נושא 'הנכבה' הפלסטינית למודעות הציבור ולהכיר במימוש זכות השיבה של הפליטים והפליטות.

  • "זוכרות תומכת ב"פתרון מדינה אחת"  וב"פלסטין לא-ציונית" ומתייחסת לישראל כאל מערכת המבוססת על "טיהור אתני על רקע גזענות ציונית".
  • בחודש מאי 2014, זוכרות השיקה אפליקציה לסלולרי, "iNakba," הכוללת מפה אינטראקטיבית ותמונות של הכפרים הפלסטיניים משנת 1948, שמטרתה קידום האידיאולוגיה של הארגון.
  • במרץ 2015, זוכרות, יחד עם הארגון הפלסטיני בדיל, ערך סיור הסברה בארצות הברית כדי לדון על "הנכבה הפלסטינית המתמשכת אשר משפיעה על הפלסטינים הן בפלסטין והן בגלות." לפי כרוז האירוע, "מצגות שמטרתן לספק סקירה היסטורית של הנכבה וזכות שיבה, העקירה בכוח של הפלסטינים מלפני 1948 ועד היום, והצד המעשי של שיבת הפליטים. לקהל האמריקאי יהיה זמן  לשקול באופן ממוקד את תפקידם בתמיכה בקריאה למימוש זכות השיבה וכיצד לשלב את הנכבה באקטיביזם בארה"ב". ראו כאן למידע נוסף על התמיכה של זוכרות ב"מדינה אחת".
  • המימון לפעילות של זוכרות מגיע בעיקר מארגונים נוצריים אירופיים, כל הארגונים הללו ממומנים על ידי ממשלות אירופה אשר תומכות במסגרת שתי המדינות. המממנים ב-2012-2014 כוללים את: אוקספם בריטניה, בראודרליק דלן (בלגיה), קרן רוזה לוקסמבורג (גרמניה) פינצ'רץ' אייד (פינלנד), כריסטיאן אייד (בריטניה), טרוקרה (אירלנד), ICCO (הולנד), CCFD (צרפת), מיסראור (גרמניה), HEKS (שוויץ), הוועדה המנוניטית המרכזית.

לוחמים לשלום

 הארגון טוען כי הוא "מאפשר לכל צד להבין את הנרטיב של האחר"' אך פעילי הארגון משקפים קירבה חזקה לסדר היום הפלסטיני אשר מטיל את מרבית האשמה לסכסוך על ישראל.

לוחמים לשלום מארגן טקסי יום הזכרון אלטרנטיביים (בערב יום העצמאות), בהם משפחות חללי צה"ל וקורבנות טרור עומדים יחד עם משפחות מחבלים פלסטינים. הטקס משווה באופן ברור בין פעולות צה"ל לבין פיגועי הטרור הרצחניים.

עדאלה

מתאר עצמו כ"ארגון זכויות אדם בלתי תלוי, הרשום בישראל כעמותה ללא מטרות רווח" אשר "עוסק בהגנה על זכויות האדם של הפלסטינים הערבים אזרחי ישראל ועל זכויותיהם של הפלסטינים בשטחים הכבושים." הארגון מנסה לצייר את ישראל כמדינה גזענית ולא דמוקרטית ופועל בעיקר במוסדות האו"ם ובפורומים בינלאומיים אחרים. עדאלה מפרסם הצהרות אשר מבהירות כי מטרתו ניתוק מדינת ישראל מאופייה היהודי.

בלדנא

ארגון הטוען כי הוא פועל "לאפשר ולחזק את ההבנה ויישום של עקרונות הדמוקרטיה, שוויון מגדרי, פלורליזם, סובלנות, העצמת נוער ובניית קהילות בקרב הנוער הערבי, כחלק מהנטייה הגוברת לבניית מוסדות עצמאיים והשאיפה לגרום לשוויון ביחסי הקהילה הפלסטינית עם המדינה".

מגזין 972+/"שיחה מקומית"

טוען כי הוא הוא "מגזין מקוון עצמאי מבוסס בלוגים" בבעלותם ה"משותפת של קבוצת עיתונאים, בלוגרים וצלמים שמטרתם היא לספק דיווח וניתוח מקורי מהשטח על האירועים בישראל ופלסטין".

  • כותבים באתר משתמשים ברטוריקה של אסטרטגיית דרבן, מאשימים את ישראל ב"אפרטהייד", "טיהור אתני", "גזענות", "החרמת אדמות", "אפליה", "עקירה", ובכך שהיא מבצעת " נכבה נוספת".
  • בכתבה שפורסמה ב-11 באפריל 2015 "הדרך החוצה מהכיבוש עוברת דרך הנכבה", נטשה רות' טענה כי "הכיבוש של 1967 לא יכול היה להתאפשר בלי 1948. המנטליות של אלו אשר תומכים ומאפשרים את הכיבוש חיה בתוך האידיאולוגיה שנולדה עם קום המדינה. כל עוד הם מכחישים, מעוותים ומדחיקים את הנכבה, ישראלים לעולם לא יוכלו לקבל ולספוג את סיום הכיבוש".
  • פרסם ב-13 בפברואר 2015 מאמר של רמי יונס בשם "הריסות הבתים בלוד מראות שהנכבה לא נגמרה, רק החליפה צורה", בו נטען כי "אירועי הטבח של הנכבה מעולם לא נגמרו – היום עזה היא זו שנושאת בעול סיפוק תאוות הדם הסאדיסטית והציונית. לוד, כמו סילוואן, בית חנינה, הנגב וכל פלסטין ההיסטורית, סובלות מהיבטים אחרים של הנכבה הבלתי פוסקת – הנכבה האיטית."
  • תורמי 972+ כוללים את קרן היינריך בול (גרמניה), קרן האחים רוקפלר וקרן מוריה. בשנים 2013-2011 הקרן החדשה לישראל אישרה למגזין מענקים בסך 125,767 דולר (2011, 2012, 2013)