ארגון "שוברים שתיקה" נמצא במרכזו של ויכוח פוליטי ואידאולוגי סוער. עם זאת, רבים מהפרטים שפורסמו בנוגע למימון שלו ולפעילותו, הינם חלקיים ולא מדויקים. מכון המחקר NGO Monitor הכין את הניתוח הבא בהתבסס על מספר מחקרים המקיפים, כדי לאפשר הבנה טובה יותר של העובדות ולהבחין בינן לבין מיתוסים נפוצים.

מיתוס: שוברים שתיקה מקבלים מימון מארגון פלסטיני ברמאללה.

עובדה: לא מדויק. ארגון שוברים שתיקה לא ממומן על-ידי קרן פלסטינית. עם זאת, אחד מהמממנים העיקריים של הארגון הוא "מנהלת זכויות האדם והמשפט הבינלאומי" הממוקמת באוניברסיטת ביר-זית ברמאללה, שממומנת באופן מלא על-ידי ממשלות שוודיה, שוויץ, דנמרק והולנד. המנהלת מספקת כ- 4 מיליון דולר בשנה ל-24 ארגונים לא-ממשלתיים ישראלים ופלסטינים, בהם אלו העוסקים בלוחמה משפטית נגד ישראל, מקדמים BDS (חרם, משיכת השקעות וסנקציות) ומכפישים את ישראל. בשנת 2014 (לפי הדוח השנתי המעודכן האחרון) סך ההכנסות של שוברים שתיקה עמד על 3.8 מיליון ש"ח. הקישו כאן לפרטים נוספים לגבי המימון הממשלתי האירופי לשוברים שתיקה.

מיתוס: ארגון שוברים שתיקה מתנגד לקמפיין ה-BDS (חרם, משיכת השקעות וסנקציות) ומרחיק עצמו מארגונים התומכים ב-BDS. דובר הארגון אחיה שץ אמר ב"הארץ" (18.12.2015) "אנחנו לא תומכים ב BDS, מעולם לא תמכנו בהם או שיתפנו עימם פעולה".

עובדה: ארגון שוברים שתיקה עובד לעיתים קרובות בתיאום עם ארגוני BDS ואף ממומן על-ידי קרנות נוצריות התומכות בצורות שונות של BDS. בשנת 2013, יהודה שאול (ממייסדי שוברים שתיקה), השתתף באירוע בדרום אפריקה שאורגן על-ידי Open Shuhada Street, ארגון המקדם BDS. ארגון זה חתם על מכתב הקורא לגירושו של שגריר ישראל בדרום אפריקה והוביל פעולות פוליטיות קיצוניות כמו "שבוע האפרטהייד הישראלי" בדרום אפריקה. באוקטובר 2014 וביוני 2015 שאול השתתף בכנס עם ארגון Paix Juste, (הוועד למען שלום צודק במזה"ת – לוקסמבורג). ארגון זה מקדם את קמפיין ה BDS וחבר בוועדה לתיאום העמותות והארגונים למען פלסטין (ECCP). ארגון ECCP מקדם BDS ואת "השבת כל פליטי פלסטין" לגבולות ישראל, ומנסה למעשה לשלול את קיומה של ישראל כמדינה יהודית.

מיתוס: שוברים שתיקה מתמקדים בעיקר בישראל ומבקשים "לחשוף בפני הציבור הישראלי את המציאות היומיומית בשטחים הכבושים"

עובדה: לא נכון. חלק גדול מהמימון שארגון זה מקבל משמש לפעילויות בחו"ל. שוברים שתיקה השתתפו ביותר מ-65 אירועים מחוץ לישראל מאז ספטמבר 2012, בהם חיילים מוכפשים ללא כל אפשרות להציג את החוויות האישיות שלהם. במקרים רבים אירועים אלו הוצגו בפני קהל אנטי-ישראלי, וחיזקו את העמדות הרדיקליות שלהם.

בתוכנית הטלוויזיה "גב האומה" (19/12/15) ליאור שלייין אמר:

"אני חושב שלא צריך לקרוא להם שתולים או בוגדים – אבל מה שכן, הם לא חכמים. באמת, אנשי "שוברים שתיקה" – במקום לפעול רק בישראל, בכל הכלים שיש פה, להשפיע, להילחם על טוהר הנשק – אתם דופקים את המטרה של עצמכם. אתה מפקירים את המגרש הדמוקרטי הישראלי, אתם מפקירים את השמאל הפוליטי. אתם לוקחים כסף זר ועושים את התצוגות המביכות שלכם בחו"ל, וגורמים למיליוני ישראלים שהיו יכולים להקשיב לכם – לא לסמוך עליכם, לפחד מכם. ובואו אני אגיד לכם את זה בשפה שאתם אוהבים לדבר בה – פחד הוא שמוביל לצד האפל"

בנוסף, מאות קצינים מדרגת מ"פ ומעלה חתמו על מכתב פתוח הקורא לשוברים שתיקה לחדול מפעילותיהם בחו"ל ולהפסיק לקבל מימון מארגוני BDS. ביחד עם חברי כנסת מהמרכז הפוליטי, הם הצהירו ש"ביקורת בונה אותנו כחברה, אבל יש הבדל מהותי בין ביקורת להכפשה בחו"ל של קציני וחייל צה"ל".

מיתוס: המדינות המממנות את שוברים שתיקה רוצות לקדם דיון על זכויות האדם בישראל.

עובדה: מחקר של NGO Monitor חשף כי מספר תורמים לארגון התנו בעבר את העברת הכסף בהשגת מינימום "עדויות" שליליות", אשר פורסמו מחוץ לישראל. דפוס פעולה זה נוגד את טענות התורמים על כך שהם שואפים לקידום זכויות אדם, ומצביע על כך שהם מעוניינים יותר ביצירת תדמית שלילית למדינת ישראל ולצה"ל מאשר לקדם זכויות אדם. חלק מהתורמים מעורבים בעצמם ביוזמות של חרם על ישראל ובמאמצים להגיש תביעות נגד בכירים ישראלים בחו"ל.

מיתוס: שוברים שתיקה פועל בחו"ל בגלל ש"הכיבוש הוא לא עסק פנימי של ישראל…הוא מתוחזק ונתמך בחו"ל."

עובדה: מאז הקמת הארגון בשנת 2004 שוברים שתיקה זז לשולי הפוליטיקה הישראלית, תוך נקיטה בשפה חריפה יותר ויותר נגד ישראל וצה"ל, מעורבות בנושאים פוליטיים שלא קשורים להגדרת המשימות שלו, כך שהוא נתפס כקיצוני עוד יותר. כתוצאה מכך, שוברים שתיקה מנסים לקדם את האידיאולוגיה שלהם באמצעות יצירת לחץ חיצוני על ישראל. לפי יהודה שאול: "לפעמים כדי להכניס מסרים פנימה צריך לצאת החוצה". ליאור שליין מ"גב האומה" התייחס לכך ואמר ש"הם עושים את זה כדי לקבל מהעולם – אהבה. זה כיף… זה כיף גדול לדבר עם ההוא מ"פינק פלויד", זה מגניב שאנשים בחליפות שמדברים אנגלית אומרים לך שאתה אמיץ וצודק. זה מרגש שמזמינים אותך לכנסים באירופה ופורשים לך שטחים אדומים. אבל החברה מ"שוברים שתיקה", מה שאתם עושים בשטיחים האלה זה לא מוסרי. אני קורא לכם לסגת מהשטיחים! את כל הביקורת, את כל העדויות שיש לכם, תשמיעו בעברית בארץ. זאת הדרך באמת לשמור על צה"ל מוסרי."

מיתוס: שוברים שתיקה טוענים כי "הקול הישראלי היחידי שנשמע בחו"ל הוא של "הימין המתנחלי", והם אומרים שתמיכה בישראל משמעותה תמיכה בכיבוש".

עובדה: אנשים רבים וארגונים רבים בעלי דעות מגוונות נוסעים ברחבי העולם ומדברים על ישראל, כולל אנשי משרד החוץ ובכירים אחרים לשעבר, אשר קוראים להכרה במדינת פלסטין ולסימון מוצרים שיוצרו מעבר לקו הירוק. באירופה, בה שוברים שתיקה משתתף באירועים רבים (ומקור רוב תקציבו), הקול הישראלי הדומיננטי הוא דווקא של אלו המתנגדים למדיניות ממשלת ישראל הנוכחית.

מיתוס: שוברים שתיקה מותקף כחלק מקמפיין רחב יותר נגד ארגוני זכויות אדם.

עובדה: שוברים שתיקה מנסה לצייר את עצמו כחלק מ"קהילת זכויות האדם" ה"נרדפת" בישראל. עם זאת מטרתו העיקרית ("סיום הכיבוש") היא מטרה פוליטית. בהתאם לזאת אחד מנציגי הארגון אמר לאחרונה כי "הדבר היחיד שיביא לנו בטחון הוא סיום הכיבוש הצבאי". קידום עמדות פוליטיות הוא פעילות לגיטימית, אך התורמים והציבור צריכים להיות מודעים לכך שמטרת הארגון אינה לקדם "שיח ציבורי לגבי מחיר הכיבוש" או לגבי "הדילמות המוסריות של צה"ל" אלא לקדם מטרות פוליטיות.

מיתוס: העדויות ששוברים שתיקה מפרסם מוכיחות שצה"ל מפר את המשפט הבינלאומי.

עובדה: עדויות שוברים שתיקה מתייחסות למקרים נקודתיים, הן אנונימיות (לרוב) ולא ניתן לאמתן. רובן ניתנו על-ידי חיילים מדרגות יחסית נמוכות וממפקדים זוטרים, ואילו עדויות של מפקדים בכירים יותר המכירים את המדיניות הרחבה יותר של צה"ל אינן קיימות. האשמות לגבי הפרות לכאורה אינן עולות בקנה אחד עם טענות על כך ש"צה"ל השליך לפח את הקוד האתי שלו".

מיתוס: NGO Monitor פועל לסגירת ארגון שוברים שתיקה.

עובדה: לא נכון. לפעילי שוברים שתיקה עומדת הזכות לחופש הביטוי ולחופש ההתאגדות במסגרת הדמוקרטיה בישראל. אך זכות זו אינה מקנה להם חסינות מביקורת. השימוש בתואר "ארגון זכויות אדם" ובמימון המסיבי ממדינות אירופה לקידום מטרות פוליטיות חייב להיות חלק מהשיח הציבורי בישראל, וגם חלק מהשיח בין ישראל לבין המדינות התורמות.

מיתוס: כל ביקורת על שוברים שתיקה לגיטימית; כל צעדים שיינקטו נגד הארגון לגיטימיים.

עובדה: קמפיינים שתוקפים אנשים ומאשים אותם ב"תמיכה בטרור" או בהיותם "שתולים" ראויים לגינוי. הצעות להגבלת חופש והביטוי וההתאגדות של שוברים שתיקה ושל ארגונים אחרים, גם הם אינם מועילים. אבל, ממשלת ישראל אינה מחויבת לספק תשתית לפעילות שוברים שתיקה בבתי הספר, בצה"ל או במקומות אחרים, כפי שאינה מספקת תשתית כזו לחלקים אחרים בחברה האזרחית בישראל.

מיתוס: ארגוני ימין גם כן זוכים למימון זר.

עובדה: ארגוני ימין, ארגוני שמאל וארגונים שאינם משויכים פוליטית זוכים למימון זר שמשפיע על החברה בישראל. עם זאת, מימון מאנשים ומקרנות פרטיות שונה באופן מהותי ממימון מממשלות זרות. למדינות יש ריבונות בלעדית בשטחן, והתערבות בחברה האזרחית במדינות אחרות מהווה הפרה של ריבונות זו ושל ההליכים הדמוקרטיים הפנימיים בה. תורמים פרטיים מחלקים את כספם בשקיפות (בהתאם לתקנות המס במדינותיהם) ואילו ממשלות אינן מתייעצות באזרחיהן כאשר הן מעניקות כספים לארגונים זרים.