מממנים

  • רל"א ממומן על ידי האיחוד האירופי, שוודיה (דרך דיאקוניה), גרמניה (דרך EED ומדיקו אינטרנשיונל, הולנד ושוויץ (דרך HEKS-EPER). בין השנים 2008-2013, הקרן החדשה לישראל תרמה לארגון 1,090,553 דולר.
  • האנשים והארגונים הבאים תמכו בצורה "כספית או אחרת" בחיבור הדו"ח:

"Marwan Diab and Rafeeq Musallam, ActiveStills/ Anne Paq, American Association for the Advancement of Science (AAAS), Science and Human Rights Program, British Shalom-Salaam Trust (UK), Christian Aid (UK), Comboni Sisters, HEKS-EPER (Switzerland), Manos Unidas (Spain), Medact (UK), Medico International (Germany), Dignity Institute (Denmark), Inge Genefke and Bent Sørensen Anti Torture Support Foundation (Denmark), IRCT (Denmark), Open Society Foundations."

חברי משלחת הבדיקה הרפואית

  • על מנת לערוך את המחקר, רל"א גייסו למשלחת "שמונה מומחים רפואיים בינלאומיים בלתי תלויים וחסרי זיקה לגורמים המעורבים בסכסוך". עם זאת, רבים מחברי המשלחת הם פעילים פוליטיים ולהם היסטוריה בדו"חות מוטים והתבטאויות נגד ישראל:
    • אליסיה ואקאס. פרסמה מאמר תמיכה במסמך "קיירוס פלסטין" שאומץ על ידי פעילים אנטי-ישראלים (ואף אנטישמים) בכנסיות ברחבי העולם. במכתב שפרסמה בעקבות ביקורה המקצועי לכאורה בעזה, היא מסרבת לקרוא לסכסוך מלחמה, אלא "טבח", משווה את ישראל ל"תעשייה שטנית מתוחכמת ומשגשגת של מוות". במכתב היא מבקשת לא לעשות הבחנה בין כלי נשק לא-חוקיים לכלי נשק חוקיים אלא להתייחס לכולם כפשע מלחמה.
    • לורל בולדווין-ראגאבן. בכתבה שהתפרסמה ב-30 באוגוסט, 2014 בכתב העת ברפואי הלנסט, 'קונפליקט ישראל – עזה', בולדווין ואחרים משווים את ישראל למדינת אפרטהייד וקוראים  לדרום אפריקה שתגרש את השגריר הישראלי משטחה.  
    • ג'ניפר לינינג. חברה בצוות ההיגוי של Lancet Palestine Health Alliance. באחד ממאמריה בלנסט, פרסמה תמונה בטענה כי זהו בית חולים בעזה שנהרס על ידי ישראל, בעוד התמונה הייתה של בניין מגורים רגיל. המאמר הוסר מאתר האינטרנט.
    • אונדר אוזקליפצ'י. נמנה כחלק ממשתפי פרוטוקול אינסטבול שטען שהתנהלות ישראל במשט הממרמרה מהווה עינוי. סיפק ייעוץ בשנים 2013-2014 לנציב זכויות האדם של האו"ם ולרל"א-ישראל.

כשלים מתודולוגיים

  • כאשר נדרש לבדוק טענה ישראלית בדבר שימוש במתקנים רפואיים לפעילות של חמאס ושימוש במגנים אנושיים, רל"א מבטל את הצד הישראלי באמצעות הטיעונים הבאים:

    • "לא הייתה לצוותי משלחת המומחים גישה למתקני אונר“א…לפיכך, לא התאפשר להם לחקור את השפעת העקירה למתקנים אלה בפן של בריאות הציבור, וגם לא את הטענות של ממשלת ישראל בדבר ניצול לרעה של מתקנים כאלה למטרות צבאיות." (ע' 24)
    • "לא הייתה למשלחת המומחים גישה לראיות הנוגעות להתנהגות של לוחמים פלסטיניים חמושים בתוך עזה, ולא התאפשר לצוותים לבחון טענות ישראליות רשמיות לגבי שימוש לרעה במתקנים אזרחיים או רפואיים למטרות צבאיות". (ע' 24)
  • למרות ההתעלמות מהטענות הישראליות, טענות בלתי מאומתות מצד הפלסטינים זוכות לציטוטים נרחבים. גם כאשר מחברי הדו"ח מודים שהם אינם יכלו לאמתן ואף חלקן היו מושפעות מנוכחותם של אנשי חמאס, הארגון חוזר על השפה הבוטה והמתגרה של ההאשמות ללא שום ראיה. שיטה זו מהווה התעלמות גסה מסטנדרטים מקצועיים של חקירה רפואית בלתי תלויה (הבלטות לא במקור):
    • "באשר ליחסים עם שלטונות החמאס, לצוותי משלחת המומחים ניתנה גישה לראיות רלוונטיות על ידי פקידים של משרד הבריאות, אך הם נתקלו בקשיים ובהעדר שקיפות מסוים בכל הנוגע לנהלים הדרושים החלים על גישה לחומרי רפואה משפטית, ובפרט דגימות של רקמות וצילומי רנטגן, הנמצאים באחריות משרד המשפטים. למרות שפגשו פקידים רלוונטיים ממשרד הבריאות, מהמחלקה לרפואה משפטית, ממשרד המשפטים, מיוזמה בשם ה- Independent Documentation Committee הרי שבשורה התחתונה לא ניתנה למשלחת המומחים גישה"  (ע"מ 24-25).
  •  דוגמה בולטת לניצול של עדות בלתי מאומתת ניתן למצוא בעמוד 48 ואילך. מחברי הדו"ח מודים שאין הם יכולים לאמת את העדות בדבר בשימוש בנשקים בלתי שגרתיים (כגון זרחן), עדות אשר פורשת האשמות בדבר פשעי מלחמה של ישראל, אך בוחרים להציג אותה בכל זאת:
    • במתקפה זו, הם [העדים] דיווחו על כמה תופעות שנראו להן מוזרות או בלתי ניתנות להסבר. הללו, שנעו מטענות לשימוש בפגזי פלאשט ועד כלי נשק אחרים המשאירים עקבות פחות ברורים, תועדו על ידי הצוות. הצוות לא יכול היה לאמת אי-אלו מן הדיווחים הללו באופן בלתי תלוי, אך הם מובאים כאן כלשונם (ע' 43)
    • מומחים הפורנזיים משני צוותי משלחת המומחים לא הגיבו על ההבחנות הנ“ל, מאחר שאף לא אחת מדגימות הרקמה שנלקחו ונמצאות ברשותם של המומחים הפורנזיים של משרד המשפטים בעזה לא הוצאה מחוץ לעזה לבדיקות טוקסיקולוגיות, ביולוגיות או כימיות נוספות כדי לאשש או להפריך את הטענת הללו" (ע' 49)
  • שיטת איסוף הנתונים מעלה שאלות רבות לגבי היכולת של כותבי הדו"ח להסיק מסקנות בתחום הרפואי והצבאי ולהשליכן על התמונה הרחבה בניתוח הסכסוך הערבי-ישראלי:

    • המפגשים והגישה בעזה תואמו על ידי צוות רל“א בשיתוף עם ארגונים פלסטיניים מקומיים לא-ממשלתיים פוליטיים, הפעילים רבות בקמפיין הדה-לגיטימציה נגד ישראל ואינם מתאפיינים במומחיות רפואית: Al Mezan, Palestinian Center for Human Rights (PCHR), Gaza Community Mental Health Programme (GCMHP). (ע' 19)
    • "בנוסף לכך, עובדי שטח של רל“א, GCMHP ,PCHR ומתורגמנית מקצועית ליוו את צוותי משלחת המומחים לראיונות", דבר המטיל ספק בעצמאות החוקרים". (ע' 19)
    • רל"א הוכרחו להסתמך על מחלקת הרפואה המשפטית הממשלתית של החמאס ה"כפופה לסמכות של משרד המשפטים, והייתה פעילה בשלושת או בארבעת המלחמות האחרונות. הסמכות לאשר גישה לצילומים, צילומי רנטגן ודגימות של רקמות נתונה בידיו של משרד המשפטים", (ע' 23). התלות המוחלטת בישות המייצגת צד אחד בסכסוך כאשר מדובר במתן עדויות פורנזיות מבטלת את היכולת לבצע חקירה עצמאית ואת הטענות בדו"ח הנסמכות עליה.
    • "פגישות וביקורים באתרים התקיימו במתקנים רפואיים ובקהילה, וכללו ראיונות עם קרבנות, ניצולים ועדים, אנשי מקצוע מתחום הרפואה ועובדי זכויות אדם. צוותי משלחת המומחים ראיינו גם פקידים העובדים עם ארגון הבריאות העולמי WHO, וכן פקידים ממשרד הבריאות וממשרד המשפטים בעזה. נציגים נוספים של גופים רפואיים רואיינו בגדה המערבית, לרבות במזרח ירושלים." (ע' 20)
    • הארגון טוען כי נהרגו יותר מ-2,100 פלסטינים ויותר מ-11 אלף נפצעו. המסקנות הנרחבות של הארגון בדבר "דפוסי פציעות והתקפות" (ע' 26) מתבססות רק על "ראיונות עם 68 מטופלים מאושפזים שנפצעו במהלך ההתקפות, בבתי חולים שונים, רובם מחוץ לעזה.", יתרה מכך, איסוף הנתונים נעשה לאחר הלחימה ולא במהלכה, דבר המשנה את משמעותם. הארגון מציין כי "כל אימת שאפשר היה, נאספו ראיות פורנזיות, ראיות רפואיות וראיות מהותיות אחרות כדי לתמוך בעדויות שנמסרו בעל-פה". (ע' 8).