נאומו של פרופ' ג'ראלד שטיינברג בכנס בכנסת

תודה לשר איתן ולחבר-הכנסת אלקין שארגנו את הכנס הציבורי הזה, אשר עוסק בנושא מאוד מרכזי לחיים הפוליטיים בישראל. דהיינו, ממשלות אירופיות אשר מספקות סכומי כסף גדולים בכל שנה למספר ארגונים לא ממשלתיים פוליטיים.

כאזרחי ישראל, אנו לא משערים מהי כמות הכסף שזורמת בתהליך זה – מדובר בעשרות מיליוני יורו לפחות – ואנו לא מכירים את שמות כל ארגוני האופוזיציה שמקבלים את הכספים הללו.

במרבית המקרים, אנו גם לא מודעים למימון הממשלתי האירופי שעומד מאחורי ההפגנות שתומכות במדיניות כזאת או אחרת. אותו הדבר נכון גם לגבי מודעות בעיתונים; עשרות עתירות בבית המשפט העליון; תצהירים שמוגשים לועדות האו"ם ואשר מגנים את ישראל; וגם בסוגיות מכריעות רבות אחרות.

האופי וההיקף של מניפולציה זו הינם חסרי-תקדים ביחסים שבין מדינות דמוקרטית – אין שום מקרה ידוע אחר, בו מסגרות ממשלתיות מנצלות את כספי משלם המיסים כדי לתמוך בקבוצות אופוזיציה של מדינה דמוקרטית אחרת.

תארו את התגובה של ממשלת צרפת לתוכנית אמריקאית אשר תעביר באופן חשאי מיליארד דולר לקמפיינים נגד הפלות בפריז.

ומה תהיה תגובת ספרד לכספי ממשלות זרות שמקדמות את הבדלנות הבאסקית? למרות שמענקים אלו ניתנים תחת הכותרת של "סיוע לחברה האזרחית", הגדרה זו הופכת ללא-הגיונית כאשר התהליך נשלט במלואו על ידי ממשלות זרות.

ארגונים כמו רופאים למען זכויות האדם, בצלם, והמוקד להגנת הפרט אינם יכולים לטעון שהם צומחים מתוך החברה האזרחית בזמן שהם נהנים ממימון של הממשלה השוודית.

תהליך כזה מתבצע באותו האופן על ידי 20 ממשלות (ביניהן נורווגיה ושוויץ), כמו גם בידי האיחוד האירופי עצמו.

עבור אזרחי ישראל, ההשפעה של פעילות זו היא גם פנימית וגם חיצונית.

כלפי פנים, כמות סכומי הכספים שמספקות הממשלות הזרות לקבוצת ארגונים ואנשים (שלא נבחרו בתהליך דמוקרטי), מעניקה להם יתרון עצום בהפצת האידיאולוגיה הפרטית שלהם.

זהו יתרון שלא מתיישב עם הדמוקרטיה, הציונות או עם הריבונות היהודית בארץ.

אכן כך, המניפולציה הזרה של הפוליטיקה והחברה האזרחית בישראל היא קולוניאלית ואימפריאליסטית – המסר הוא שהגורמים הזרים יודעים מה הכי טוב עבור מדינת ישראל.

כלפי חוץ, האנשים אשר מנהלים את ארגוני ה"חברה האזרחית", נואמים בפני ישיבות האו"ם על זכויות האדם, וגם בכנסיות ובקמפוסים בעולם, שם הם מגָנים את ישראל בטענות שהמדינה היא גזענית, מבצעת "טיהור אתני", "ג'נוסייד", אפלייה, ופשעי מלחמה.

ארגונים רבים מובילים את קמפיין החרם נגד ישראל (BDS) – אשר מבוסס על אסטרטגיית ועידת דרבן, משנת 2001.

איזה תירוץ מצדיק את השימוש של כספי משלם המיסים האירופי לכיסוי המלחמה הפוליטית שמנוהלת נגד ישראל? מטרתנו המרכזית בכנס זה, היא לספק את המידע לציבור הרחב ולנבחריו – על גודל המימון הממשלתי הזר לארגונים פוליטיים בישראל, והשימוש שהארגונים עושים בו.

אנו מציגים את דו"ח המחקר המקיף הראשון שמתעד את הנתונים בנושא זה, אולם פרטים רבים עדיין חסרים. ממשלות אירופיות, תוך התעלמות מחוקי השקיפות שלהם עצמם, אינן מפרסמות את כל המידע על המימון שניתן לארגונים פוליטיים בישראל.

אנו מצפים שנוהג זה יתוקן, כך שישראלים יוכלו לפחות לדעת, באופן ברור, מי או מה זוכים למימון, וכיצד החלטות אלו נלקחות.

מהו האופן שבו ממשלות אירופה מחליטות לממן קומץ קטן של בקשות מתוך עשרות שהוא מקבל במסגרת תוכניות שונות? אם הבכירים האירופים מתביישים מגילויים אלו, עליהם לחדול ממימוש מדיניות כזאת, ואם אין להם שום דבר להסתיר, מדוע הבקשות שהוגשו כדי להשיג מידע זה נדחות פעם אחר פעם? אני מחזיק ביד פרוטוקולים של ישיבה של מוסדות האיחוד מ-99' שמחליטה על מימון לארגונים ישראליים כמו ארגון "ארבע אמהות", בהיקף 250,000 אירו, ושלום עכשיו עבור פרוייקט שעוסק "בהעברת מצביעים מסורתיים של הליכוד למחנה השלום".

מדוע האיחוד מסתיר מסמכים כאלה מאז שנת 1999, בטענה שמדובר בחומר "סודי ביותר"? האם אין לציבור זכות לדעת? בעזרת המסמכים האלה, היינו יכולים להבין את תהליך קבלת ההחלטות שאפשר ל"עיר עמים", לקבל שני שליש מתקציבו בשנת 2007 מממשלות אירופיות.

זהו ארגון שמנהל קמפיינים לטובת הנרטיב הפלסטיני על ירושלים, ומכוון את התעמולה הזאת על מנת להשפיע על עיתונאים, דיפלומטים, ומקבלי החלטות.

הבוקר פורסם בעיתון "הארץ" שהאיחוד האירופי תומך בהכרזת ירושלים כבירת פלסטין – אולי יש קשר בין המימון לעיר עמים והכותרת.

אם הם מתנגדים למדיניות ישראל בירושלים או בכל נושא אחר, על הממשלות האירופיות להגיד זאת באופן ישיר וברור, ולא דרך מימון לקבוצות אופוזיציה ישראליות.

כמו כן, אירופה מממנת קמפיין לשנות את הגדרת מדינת ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי: ה"חוקה הדמוקרטית" של עדאלה משנת 2007 מבקשת להגביל את העלייה היהודית, ולבטל את סמלי העם היהודי במדינה; "הצהרת חיפה" של מרכז מדה אלכרמל (Mada Al-Carmel), אשר נושאת את סמל האיחוד האירופי, קוראת ל"שינוי בהגדרה של מדינת ישראל ממדינה יהודית" למדינה אזרחית, ומאשימה את ישראל ב"ניצול" של השואה "על חשבון העם הפלסטיני".

קואליציית הנשים למען השלום מפעילה את האתר "מי מרוויח מהכיבוש?" שהוביל את קמפיין החרם האנטי-ישראלי בנורווגיה, והוא פועל באופן דומה גם בבריטניה.

המימון האירופי גם תומך בהליכים משפטיים נגד קציני צה"ל ומאפשר לארגונים להפעיל את ה"סמכות האוניברסאלית" המשפטית במדינות שונות בחו"ל.

המסקנה העיקרית של המחקר מדגישה את החשיבות של שקיפות מלאה לכל המימון הממשלתי הזר.

מידע זה צריך להיות זמין ברשת האינטרנט. יתרה מכך, יש לפרסמו כבר בזמן התרומה, ולא שנה או שנתיים מאוחר יותר, בדו"ח מעורפל שבחלק מהמקרים בלבד ניתן למצוא בתיקי רשם העמותות.

דין חברות בע"מ כמו יוזמת ז'נבה, מחסום WATCH או שוברים שתיקה, צריך להיות כדין העמותות. על בסיס זה, מנהיגי ישראל, ואולי גם מקביליהם באירופה, יוכלו לשקול ולחשוב על הדרך הראויה ביותר להתמודד עם הסוגיה.

אני מאמין שבאמצעות שקיפות, הממשלות האירופיות שמנצלות את מסווה החברה האזרחית יגיעו להבנה שמעשה זה אינו נכון ואפילו לא חכם. בחלק מהתגובות לכנס ולמחקר, אנו שומעים גינויים נגד המלצותינו ונגד הדרישות לשקיפות, מטעם אלו שממומנים על ידי אירופה.

אחרים מתלוננים על "אג'נדה ימנית" ואפילו דוחים ביקורת ציבורית תחת הסיסמא המוטעית של "מקארתיניזם". לצערנו הרב, נציגי הארגונים שונים כמו "בצלם", "הקרן החדשה לישראל", ו"עדאלה", סירבו להשתתף בדיון הציבורי החשוב הזה. במקום להתייחס למהות ולהצדיק את התופעה, הם מנסים לתקוף את המחקר, ולהשתיק את הביקורת.

אף אחד לא טוען שהמחקר אינו נכון או לא מדויק. חופש הביטוי הוא לא הנושא, ואידיאולוגיה שמייצגת את הקוטב הימני או השמאלי, בכלל לא רלוונטית.

בכירים בקבוצות אופוזיציה ימשיכו להציג את השקפותיהם, בישראל ומחוצה לה.

אבל אנו דואגים מהדחיפה שמקבלים הארגונים, ואשר מבוססת על כספן של הממשלות האירופיות, שמגבירה את השפעתן של קבוצות שוליים אלו.

כל הנושאים הללו חשובים, והכנסת, כמייצג של הריבונות והדמוקרטיה הישראלית, הינה הפורום הנכון לדיון ציבורי. אם פרסום הדו"ח הזה, והכנס היום, יפתחו בדיון לאומי זה – הדמוקרטיה וחופש הביטוי רק ירוויחו