פעילות

• מתייחס ל"דיכוי ממסדי במדינה, ולתפקיד אותו משחקים מוסדות המדינה בשימור נחיתות הנשים והעצמת הערכים הפטריאכלים", ול"מדיניות כלכלית לא הוגנת כלפי נשים ככלל, ונשים ערביות בפרט".
• הארגון עובד "בתוך הכנסת ובמרחב הציבורי על מנת להעלות את המודעות בנוגע למעמדן של נשים פלסטיניות בישראל".
• הקים "מקלט לנשים מוכות וילדיהן, מקלט לנשים צעירות במצוקה, ומרכז [לנשים] במשבר" עבור "נשים פלסטיניות בישראל".
• המייסדת השותפה והמנהלת עידה טומה-סלימאן קיבלה פרס מהקרן החדשה לישראל בשנת 2008 עבור "עבודתה האמיצה בתחום הגזע". ההקדשה בוידאו ציינה גם את עבודתה בנושא "חקיקה חדשה וקמפיינים נגד פשעים בתחום כבוד המשפחה, נישואי ילדים, ופוליגמיה בקרב הקהילה".
• WAV קיים גם סדנאות עבודה עבור גברים שיעזרו לטפח "תפיסה חדשה של גבריות המבוססת על שוויון בין המינים".
• WAV ומדה אל-כרמל ארגנו בשנת 2009 סמינר שכותרתו "פמיניזם אנטי-גזעי", אשר השווה את ישראל לקנדה כ"חברה מתנחלת קולוניאליסטית וגזענית, אשר נוסדה על אנטגוניזם לעם היליד הקדמון ומונע ממנו את זכויותיו ורכושו".
• WAV וארגונים אחרים (מדה אל-כרמל והפורום הערבי למיניות, חינוך ובריאות) היו שותפים בקמפיין בינלאומי "יום אחד, מאבק אחד", שכותרתו "אדמתי, המרחב שלי, גופי ומיניותי: פלסטינים בצל החומה." פרסומים של הכנס כללו פוסטר שהציג חייל ישראלי באופן שמרמז על נגיעה באישה פלסטינית, לצד הכיתוב: "בעלה צריך אישור לגעת בה. הכיבוש חודר לחייה כל יום!".
• ביחד עם ארגונים אחרים הנתמכים על ידי הקרן החדשה לישראל, WAV כתב לקרן הפנסיה הנורווגית הממשלתית וקרא "לעם הנורווגי להצטרף אלינו במאמצינו ולעצור את ההשקעה בכיבוש הישראלי של הטריטוריה הפלסטינית". מכתב זה האשים מספר חברות ישראליות ובינלאומיות ב"אספקת ציוד שעוצב במיוחד למעקב ודיכוי של האוכלוסייה הפלסטינית באמצעות הגבלות תנועה וענישה קולקטיבית".