מהו "אפקט ההילה"?

“אפקט ההילה” הוא מושג מתחום הפסיכולוגיה, המתאר נטייה לשפוט לטובה ולהעדיף אנשים, ארגונים, מוצרים וקבוצות, בהתבסס על תדמית חיובית מבחינה מוסרית או מבחינה אחרת. בהקשר של ארגונים לא-ממשלתיים, קבוצות הטוענות לקידום ערכים הנתפסים כמוסריים וטובים מבחינה אוניברסלית – שלום, זכויות אדם, צדק, דו קיום וכו’ – נתפסות באופן אוטומטי כאמינות, חיוביות וחסינות מביקורת, ללא קשר לפעילותן האמיתית.

ההטייה הקוגניטיבית הזו באה לידי ביוטי באופן בו מסרים “עובדתיים” ומשפטיים של ארגונים הטוענים לקידום זכויות אדם, מקתבלים ללא בדיקה וללא שאלה על ידי עיתונאים, דיפלומטים, אנשי אקדמיה ואישי ציבור נוספים.

כיצד משפיע "אפקט ההילה" על התקשורת?

ה”הילה” מסביב לארגונים מגנה עליהם מפני ביקורת, אשר שחקנים פוליטיים אחרים סופגים באופן רגיל וקבוע. למרות שהוכח שטענות עובדתיות ומשפטיות של ארגונים לא ממשלתיים מתבססות על מתודולוגיה לקויה (או לא קיימת) וכי לארגונים עצמם יש סדר יום מוטה באופן מובהק, התקשורת מפיצה את הצהרותיהם ללא כל בדיקה או אימות עצמאיים.

למידע נוסף על תופעה זו לחצו כאן 

דה-לגיטימציה של ישראל

"אפקט ההילה" מספק לארגונים פוליטיים אנטי-ישראלים חזות מהוגנת, ומאפשר להם להסתיר את מטרותיהן האנטי-ישראליות הקיצניות מאחורי רטוריקה של "זכויות אדם" ו"המשפט הבינלאומי". האשמות בדבר "אפרטהייד" ו"פשעי מלחמה" נכנסים לתוך הדיווחים בתקשורת, ומשם הדרך קצרה להפיכתם לחלק בלתי נפרד מהשיח על הסכסוך הישראלי-ערבי.

טענות הארגונים הופכות לחלק מרכזי בדו"חות וועדות חקירה מטעם האו"ם, כמו גם בחיבוריהם של אנשי אקדמיה הכותבים על סכסוכים והמשפט הבינלאומי.

ההאשמות אלה מתדלקות קמפיינים של BDS ו"לוחמה משפטית", ומשמשות "הוכחה" לכך שישראל חייבת להיענש וכי יש להתייחס אליה כאל מדינה מצורעת.