אנטישמיות "חדשה"

קמפיין ה-BDS במתכונתו הנוכחית מגלם את האנטישמיות ה"חדשה". עורך הדין הבריטי אנתוני ג'וליוס מציין כי האנטישמיות החדשה "הפכה להגמונית בשנות ה-90' וה-2000…היא מובחנת מ'האנטישמיות הישנה' בכך שהיא מתייחסת לישראל ולמפעל הציוני כשם כולל עבור היהודים". למרות זאת, היא "המשכה של 'האנטישמיות הישנה' באסטרטגיה ובדימויים העיקריים שלה, והחידוש המשמעותי שלה הוא המיקוד במדינה היהודית –  הרעה באופן ייחודי ושאין לה זכות קיום".

אנטישמיות חדשה זו הופכת נפוצה יותר ויותר באירופה: פסטיבלים של מוזיקה מדירים אמנים יהודים בתירוץ שהם פועלים בהתאם לקמפיין ה-BDS, סופרמרקטים אירופיים מפלים לרעה מוצרים ישראלים, בעודם מוכרים ללא בעיה מוצרים ממדינות האחראיות למעשי זוועה המוניים. פעולות אנטישמיות אלה נענות בשתיקה על ידי גורמים רשמיים באירופה; למרות טענותיהן כי הן מתנגדות ל-BDS, ממשלות אירופה ממשיכות לממן ארגונים ומוסדות המקדמים BDS ואנטישמיות.

מימון בעייתי – דוגמאות

ממשלות דנמרק, שוויץ, שבדיה, והולנד הן המממנות העיקריות של ארגוני ה-BDS וקבוצות המקדמות אנטישמיות באמצעות מנהלת זכויות האדם והמשפט הבינלאומי ("המנהלת"). באמצעות מסגרת זו, ממשלות אלו מזרימות למעלה מ-13 מיליון דולרים (2016-2013) לארגונים לא ממשלתיים ישראליים ופלסטינים קיצוניים. בדיל, ארגון לא ממשלתי אנטי-ישראלי זכה במימון ליבה של 251,000 דולר לשנים 2014-16 מהמנהלת. בדיל פרסם תמונות אנטישמיות בוטות באתר האינטרנט שלו, כמו גם תמונות בעד חיסולה של ישראל. מוענק נוסף, מיפתאח, קיבל 330,000 דולר לשנים 2014-16 מהמנהלת. מפתאח פרסם מאמר במרץ 2013 החוזר על עלילת הדם האנטישמית הקלאסית על כך שהודים משתמשים בדם נוצרי לצורך אפיית המצות בפסח. מפתאח בסופו של דבר הסיר את המאמר לאחר ביקורת ציבורית נוקבת.

תירוצים אירופיים

התירוצים הקלושים של האיחוד האירופי ושל גורמים רשמיים אחרים כי פרויקטים המיועדים לארגונים לא ממשלתיים אינם קשורים לאג’נדה הכוללת של ארגון מסוים או לביטויי האנטישמיות שלו הם התנערות מהאחריות שיש למממנים ממשלתיים לפעילות הנובעת מכספם. יתר על כן, אין ספק כי אם הקבוצות הללו היו מעורבות בפעילות אנטי-מוסלמית, גזענות כלפי שחורים, או נגד קהילת הלהט"ב, הם לא היו מקבלים מימון מממשלות אלה, אך פעילות אנטישמית אינה מכשול משמעותי לקבלת מימון.

ההשפעות המזיקות של התמיכה הממשלתית בארגונים מחוזקות על ידי החשאיות בה תהליכי המימון מתרחשים אשר מונעים מהציבור את היכולת לדעת אילו ארגונים זוכים לתמיכה. חוסר שקיפות זה בא לידי ביטוי באתרים ממשלתיים ובמסדי נתונים שאינם מספקים מידע בסיסי (כלומר, סכומים, ותיאורי פרויקטים) עבור מענקים ממשלתיים, סירובם של מנגנוני מימון לפרסם תיעוד על הערכות וקבלת החלטות, וסירובם של פקידי ממשל ודיפלומטים האחראים על הקצאות כספים לארגונים לא ממשלתיים  להשיב באופן ענייני לשאלות.