Gerald Steinberg 2 (2)הקווים המנחים לסימון המוצרים שפורסמו אתמול על ידי האיחוד האירופי לא יפילו את העסקים ביהודה ושומרון, ברמת הגולן ובמזרח ירושלים. בעלי העסקים עלולים להפסיד כמה לקוחות באירופה, אבל אין חשש מפגיעה כלכלית משמעותית. בבריטניה, למשל, חוקים מפלים כאלה כלפי ישראל קיימים כבר כמה שנים, ללא השלכות כלכליות נראות לעין. אז מדוע האירופאים עושים זאת ומדוע ישראל צריכה להתייחס לכך?

מדובר בצעד פוליטי ואידיאולוגי, חלק מאסטרטגיה שעוצבה על ידי כמה בכירים אירופאים, בשיתוף פעולה עם ארגונים לא־ממשלתיים פוליטיים, כדי לכפות את רצונם על הציבור הישראלי. הקמפיין האירופי שמפלה את ישראל ונועד לסמן את מוצריה בטענה שהיא "מפרה את החוק הבינלאומי" קיים כבר שנים רבות. בשנת 2001, לדוגמה, האיחוד האירופי תמך בוועידת האו"ם נגד גזענות (ועידת דרבן הידועה לשמצה), היכן שמאות ארגונים לא־ממשלתיים אימצו את קמפיין החרם, משיכת ההשקעות והסנקציות (BDS) נגד ישראל, במטרה "להחיל בידוד בינלאומי מוחלט על ישראל כמדינת אפרטהייד".

במסגרת הניסיון לכפות את מדיניותו על ישראל, האיחוד האירופי מממן ארגונים הפועלים במסגרת הסכסוך, ולהם לעיתים קרובות אג'נדה פוליטית חד־צדדית. בתמורה, ארגונים אלה מספקים "דו"חות" ו"ניתוחים" בתחום זכויות האדם והמשפט הבינלאומי, המשקפים את ההטיה הבוטה שלהם ושל העובדים בהם. באמצעות מימון זה, המועבר באופן ישיר ועקיף (דרך ארגוני סיוע), ממשלות אירופה מאפשרות את המשך פעילותו של קמפיין ה־BDS, שלו הן מתנגדות באופן רשמי.

ארגונים אלה, ובהם ארגוני סיוע וזכויות אדם כגון כריסטיאן אייד והפדרציה הבינלאומית לזכויות אדם, הפעילו לובי מסיבי על האיחוד לביצוע סימון מוצרים כחלק מ"תוכנית שלבים" רחבה יותר. מבחינתם, סימון מוצרים הוא הצעד הראשון לקראת חרם מקיף על כל גורם הקשור לפעילות בשטחים אלה, והמטרה הסופית היא חרם כולל על ישראל ללא קשר לגבולותיה.

הארגונים שקידמו את הסימון כבר הצהירו שזהו "צעד ראשוני", ושיש "להחריף את הסנקציות". חלקם אף טענו שהסימון אינו מספק ו"אינו עולה בקנה אחד עם המחויבויות המשפטיות של האיחוד האירופי". הגדילה לעשות המועצה האירופית ליחסי חוץ (מכון מחקר המקורב לאיחוד), שקראה להרחיב מדיניות זו למגזרים עסקיים ולתחומי הספורט. לטענתם, "בידול" (Differentiation) משקף את מדיניות האיחוד, אף שסוגיה זו נידונה ונדחתה במסגרת משא ומתן בין ישראל לאיחוד.

לממשלות ישראל לקח זמן רב להבין שהאסטרטגיה של האיחוד האירופי פוליטית ברובה ואינה כלכלית, ולפתח אסטרטגיה יעילה מולה. כמו בכל צורה של לוחמה, מתקפת הנגד צריכה להיות אסטרטגית ורב־מימדית. יש לגייס בעלי ברית באיחוד, חברי פרלמנט, עיתונאים ואקדמאים המתנגדים לניצול הציני של ערכי זכויות האדם. בארה"ב החלה מתקפה חוצת מפלגות נגד צעדי האיחוד האירופי, ויש לחזקה ולתמוך בה. הגופים הבינלאומיים, כגון ארגון הסחר העולמי, יכולים לשמש פלטפורמה להדגיש ואולי אף להטיל קנסות על האיחוד האירופי, ולגבות מחיר כבד מבכירים אירופאים ומארגונים לא־ממשלתיים המובילים את המהלך הלא מוסרי של הסימון.

הכותב הוא נשיא מכון המחקר NGO-Monitor ומרצה למדעי המדינה באונ' בר־אילן