Gerald Steinberg 2 (2)נאום אחר נאום, מנהיגים גרמנים מצהירים על "האחריות ההיסטורית והמוסרית" שיש לגרמניה כלפי ישראל והעם היהודי. וכך זה אמור להיות – גרמניה שלאחר הנאציזם אינה יכולה להחזיר לחיים שישה מיליון בני אדם, אך בהחלט יכולה להגן על מדינת ישראל, מדינת הלאום של העם היהודי, מהתקפות שונות.

ואכן, הממשלה הגרמנית סיפקה לישראל מערכות הגנה מתקדמות כגון צוללות, על מנת לחזק את יכולתה נגד איראן. בכירים גרמניים, מצהירים השכם וערב את התנגדותם לדמוניזציה של ישראל, הכוללת חרמות, לוחמה משפטית, ההאשמות שווא בדבר פשעי מלחמה והשוואת ישראל לנאצים.

למרות זאת, קיים פער גדול בין הצהרות המנהיגים לבין פעולות הממשלה – במיוחד כאשר מדובר בכספם של משלמי המיסים הגרמנים, המועבר לארגונים, קרנות פוליטיות וארגוני סיוע כנסייתיים הפעילים בקמפיין הדה-לגיטימציה נגד ישראל. כסף מאירופה, כולל גרמניה, מניע את המלחמה הפוליטית נגד ישראל במקומות רבים ברחבי אירופה, במיוחד באוניברסיטאות, כנסיות וארגוני עובדים, צורה זו של לוחמה פוליטית הצליחה להשיג את מטרתה – בידודה של ישראל והכפשתה.

אחת הדוגמאות המבישות ביותר הוא המימון גרמני ושיתוף הפעולה עם ארגון זוכרות, הפועל להעלמתה של מדינת ישראל, באמצעות "העלאת המודעות הציבורית לנכבה הפלסטינית" ותמיכה ב"זכות השיבה הפלסטינית". הדמוניזציה של זוכרות חוזרת על עלילות דם מודרניות, כולל האשמות בדבר "טיהור אתני" ו-"נישול וסילוק בכוח של העם הפלסטיני". הכסף לארגון זה (ויחד איתו האחריות המשותפת) מגיע מקרן רוזה לוקסמבורג ומארגון מיסראור – שניהם ממומנים על ידי ממשלת גרמניה.

לצערנו, זוכרות אינה הדוגמה היחידה, קיימות דוגמאות נוספות לכסף גרמני המגיע לארגונים אנטי-ישראלים. קרן רוזה לוקסמבורג מפרסמת רשימה של 20 "פרויקטים" הכוללים ארגונים פוליטיים הפעילים במסגרת הסכסוך, חלקם אף נגד קיומה של מדינת ישראל. קרן היינריך בול, המקושרת עם מפלגת הירוקים, תומכת במספר ארגונים ישראלים קיצוניים המאשימים את ישראל ב"פשעי מלחמה" ברחבי אירופה, במועצת זכויות האדם של האו"ם ובבית המשפט הפלילי הבינלאומי.

"לחם לעולם", ארגון המקבל את מירב הכסף שלו ממשרד הפיתוח הכלכלי הגרמני, מימן את הארגון הקיצוני קואליציית נשים לשלום, אחד ממובילי קמפיין החרם, משיכת ההשקעות והסנקציות (BDS) נגד ישראל. "לחם לעולם" מממן גם את הפעילים הקיצוניים של ארגון EAPPI, המאשים את ישראל בדיכוי הנוצרים, ומקדם גם הוא BDS. בנוסף, הארגון הצטרף לארגון מיסראור ואימץ מדיניות של סימון סחורות ישראליות המיוצרות מעבר לקווי הפסקת האש של 1949, כחלק מקמפיין ה-BDS.

מאחר שמרבית הנתונים אינם זמינים לציבור, קשה לדעת האם בכירים גרמניים האחראים למתן המענקים עושים זאת מחוסר ידע והבנה או מתמיכה מודעת בקמפיין הדמוניזציה נגד ישראל. במקרים מסוימים, המאמצים להסביר את תמיכה זו מסתכמים בהתנגדות ל"כיבוש" מעבר לקווי 1967 – אך ארגון זוכרות, הארגונים המקדמים BDS, וארגונים רביםנוספים, מדברים על קווי 1948, ותומכים ברעיון הקיים 66 שנה – שלילת הזכות להגדרה עצמית של היהודים במדינה ריבונית.

כאשר הנתונים מוצגים לבכירים הגרמניים, הם בעיקר עולים להתקפה, ומגיבים בתירוץ של "איזון" – כי הרי קרנות גרמניות תומכות גם בארגונים פרו-ישראלים ויוזמות למען השלום, כאילו התנהגות מוסרית בזירה אחת מצדיקה התנהגות לא מוסרית בזירה אחרת.

במקום לספק אינספור תירוצים, האחריות לעצור את המלחמה הפוליטית והדמוניזציה נגד ישראל מוטלת על הממשלה הגרמנית. בכירים ישראלים וגרמנים צריכים לשתף פעולה וליצור קווים מנחים על מנת לשלוט במימון זה, המגיע מקרנות פוליטיות וארגוני סיוע כנסייתיים. מילים בדבר תמיכה בישראל והעם היהודי חייבות להתאים למעשים, לא רק בתחום העוצמה הקשה והסיוע הצבאי, אלא גם בתחום העוצמה הרכה והמלחמה הפוליטית נגד ישראל.