Itai Reuveni 3ביומו הראשון של מבצע "צוק איתן", כאילו נקראו למילואים, התייצבו עסקני זכויות האדם והפעילים הפוליטיים הכושלים בחזית התקשורתית כשהם חוזרים על המנטרה הקבועה: "ישראל אשמה". הם לא נתנו לעובדות לבלבל אותם. נראה, כאילו הם חיכו לקבל "צו 8" מממשלות אירופה המממנות אותם, כדי לפתוח בקמפיין נגד הזכות הלגיטימית וחובתה הבסיסית של מדינת ישראל להגן על אזרחיה כמדינה דמוקרטית.

מאז רציחתם של שלושת הנערים הישראלים, הלך וגבר הירי מרצועת עזה, בעוד ממשלת ישראל מפגינה איפוק מרחיק לכת, אשר לווה בהצהרה כי "שקט ייענה בשקט", על אף הלחץ הציבורי הכבד לפעולה צבאית חזקה. אפילו פעיל השלום הוותיק גרשון בסקין, שאינו חשוד בכך שהוא חובב את הממשלה הנוכחית אמר: "ההסלמה הזו הייתה ברורה. אבל הנהגת חמאס התעלמה, ישראל חייבת לפעול כי ממשלה לא יכולה לשבת בשקט כשאוכלוסייה שלה מופגזת בכמויות של רקטות, גם אם פתרון של כוח לא יפתור דבר".

בלטה במיוחד שתיקת הארגונים בימים שקדמו למבצע. מרגע חטיפת הנערים ועד תחילת המבצע, אזרחי ישראל היו נתונים תחת מתקפת טילים (וחשוב לזכור כי חלקם חיים כך כבר 13 שנה). כל שיגור של רקטה אשר אינה מכוונת כלפי מטרה צבאית (למעשה לא ניתן לכוון רקטות אלה למטרה ספציפית) הוא פשע מלחמה לפי המשפט הבינלאומי. ארגון "בצלם", לא טרח לגנות באופן חד-משמעי את ירי הרקטות לפני תחילת מבצע "צוק איתן", וההודעה הראשונה שלו פורסמה ב-8 ביולי. מאז פורסמו שש הודעות גינוי נוספות, אחת מהם אף רומזת ומשווה את הפצצת בית מחבל בעזה להפצצת בית מח"ט בצה"ל.

"שוברים שתיקה" שתקו לאור ירי הרקטות, וכשישראל החליטה להגיב, שברו את שתיקתם עם ארבע הודעות גינוי. גם בארגון "רופאים לזכויות אדם" – אף מילה על ירי הרקטות לפני תחילת המבצע – ומאז, גדודי המילואים שלהם עבדו קשה עם פרסום 11 הודעות נוספות.

מכון המחקר NGO Monitor אסף את הצהרות הארגונים האלה בישראל ומחוצה לה, וגילה שרובן לוקות בהטיה אידיאולוגית, פרשנות מעוותת של המשפט הבינלאומי וטענות בלתי ניתנות לאימות. מלבד זאת, קיימים עוד שני מאפיינים משותפים: ראשית, כולם מטילים את האחריות באופן כמעט בלעדי על ישראל ומקדמים אג'נדה פוליטית צרה, תוך ניצול רטוריקה של זכויות אדם והמשפט הבינלאומי; שנית, כולם מקבלים מימון נרחב מממשלות אירופה. שלושת הארגונים הנזכרים לעיל קיבלו 9.4 מיליון ש"ח בשנת 2013 באופן ישיר ועקיף משוודיה, גרמניה, האיחוד האירופי, הולנד, שוויץ, צרפת, נורבגיה, דנמרק, אירלנד וספרד.

חוסר המקצועיות ומשוא הפנים המאפיינים ארגונים אלה, צריכים להדליק נורה אדומה בקרב מממניהם האירופים והעיתונאים אשר מסתמכים על דיווחיהם, מבלי לאמת את הנתונים. לארגונים אלה אין יכולת לבדוק את המתרחש בזירת הקרב תוך כדי לחימה, הם אינם נמצאים בה, מקורותיהם מפוקפקים ועשרות פעמים התברר כי טעו והטעו בממצאיהם (בזדון או בתום לב).

אין זה סוד שארגונים לא-ממשלתיים הטוענים לקידום זכויות אדם זנחו מזמן את הרעיון שגם לאזרחים ישראלים יש את הזכות לחיות בביטחון וכבוד. כאשר הם מואילים בטובם להזכיר זאת, הם מנסים לצאת ידי חובה על מנת להכין את השטח להמשך הקמפיין הפוליטי שלהם נגד מדינת ישראל.

מבלי לשים לב, הפכו ארגונים אלה לצד בלחימה: הם נתפסים בציבור כמנותקים, חד-צדדיים ומתנשאים, ובקמפיינים הממומנים היטב שלהם, הם פוגעים בלגיטימציה הבינלאומית של צה"ל לפעול כדי להפסיק את פשעי המלחמה שמבצע החמאס, גם כלפי בני עמו, ומביאים על הישראלים והפלסטינים את סבב הלחימה הבא.