תגובתו של שגריר האיחוד האירופי לישראל, אנדרו סטנדלי, לקריקטורה שפורסמה ב-3.4.2013 במדור זה, ואשר האשימה את האיחוד במימון ארגוני טרור, היא מובנת. השגריר התנער בחריפות מהטענה שהועלתה באיור, ופרס את האג'נדה של האיחוד האירופי המבקשת "להגיע לפתרון בדרכי שלום של הסכסוך באמצעות משא ומתן, שיוביל לשתי מדינות שבהן ישראלים ופלסטינים יוכלו לחיות זה לצד זה בשלום ובביטחון." השגריר פירט את המימון שמעביר האיחוד לחברה הפלסטינית, אך לא עסק בנושאים רבים הקשורים למימון זה, המשפיעים לרעה על התפיסה של הציבור הישראלי את האיחוד ואת המדינות החברות בו.

ההיבט המרכזי של המימון כולל את סכומי העתק המועברים מהאיחוד לטובת ארגונים לא ממשלתיים פלסטיניים וישראליים הטוענים לקידום זכויות אדם, אך למעשה פועלים לדמוניזציה של ישראל. תהליכי המימון לארגונים אלו מתבצעים באופן שאינו שקוף ותחת מעטה סודיות, המונעים פיקוח אחר כספי משלמי המסים האירופאים.
דוגמה לכך היא המימון המוענק ל"מרכז הפלסטיני לזכויות אדם," ארגון הנתמך על ידי האיחוד ומנצל את כספיו, בין היתר, ללוחמה משפטית נגד בכירים ישראלים. הארגון עושה שימוש בביטוי "אפרטהייד" לצרכים פוליטיים ולטובת קמפיין החרם נגד ישראל, שאותו הוא מוביל עם קבוצות נוספות הנהנות מכספי האיחוד, כדוגמת "קואליציית נשים לשלום" ו"אל-חאק."

כך, בין הארגונים ובין האיחוד האירופי נוצר מצב של "מעגל סגור," ומדיניותו של האחרון כלפי ישראל מושפעת מהארגונים שאותם הוא מממן. ראיה לכך היא ההתאמה בין דוחות הארגונים למסקנות האיחוד לגבי ישראל, המביעים סלידה חריפה ממדיניותה ואשר תומכות בגרסה הפלסטינית בנושאים רגישים רבים, כדוגמת ירושלים. התנהלות זו מדגישה את חוסר הידע של האיחוד, כמו גם את הסתמכותו על גורמים מוטים בכל הקשור לסכסוך.

הוכחה נוספת עלתה לכותרות רק לאחרונה, כאשר פורסם מאמר ובו עלילת דם אנטישמית באתר הארגון הפלסטיני "מיפתח,"' שהוקם על ידי חנאן עשראווי וממומן ישירות על ידי האיחוד. זהו ארגון מרכזי בקמפיין הדה-לגיטימציה נגד ישראל, ויש לו השפעה רבה על שיח זכויות האדם במסגרת הסכסוך. במאמר נכתב: "רוב האגדות והסיפורים ההיסטוריים על אודות טקסי הדם של היהודים באירופה מבוססים על טקסים אמיתיים ואינם מזויפים; היהודים השתמשו בדם הנוצרים בפסח היהודי." מקרה זה מדגים את השימוש בכספים האירופיים להעברת מסרים אנטישמיים ואנטיישראליים, כמו גם את היעדר מנגנון הפיקוח למה שנעשה עם מימון זה. הוא אינו מקדם את השלום ואינו תורם לשיפור המצב ברשות הפלסטינית, אלא מביא דווקא לריחוק בין הצדדים. השאלה הנשאלת היא האם האיחוד האירופי יודע על הקשר בין הכספים המועברים על ידו לתרומתם לליבוי הסכסוך – וזאת במקום קידום המטרה המוצהרת שלו, לפיוס בין הצדדים?

השגריר סטנדלי טען במאמרו כי "הקריקטורה שהוצגה לא שירתה נאמנה את קוראי 'מעריב,' בכך שעיוותה את המציאות במקום לספק תמונה אמיתית." עם זאת, דווקא האיחוד האירופי אינו מספק את התמונה המלאה כאשר הוא מסתיר את מושאי מימונו ונמנע מלספק הסברים. השגריר טוען שזו נובעת מחוסר הבנה של הציבור, אך הוא מתעלם מכך שחוסר ההבנה נובע דווקא ממדיניות האיחוד.

הכותב הוא פרופ' למדעי המדינה באוניברסיטת בר-אילן ונשיא מכון המחקר NGO Monitor

לקריאת מאמרו של השגריר סטנדלי, מעריב 4/4/2013

הקריקטורה כפי שפורסמה במעריב, 3/4/2013: