הסירוב של ארגון Human Rights Watch לגנות באופן חד משמעי וללא סייגים פיגועים נגד אזרחים ישראלים, מבלי גם לגנות את ישראל, חושף פעם נוספת את חוסר אמינותו וחוסר יושרתו המוסרית של הארגון. ההודעות לעיתונות של הארגון ופעילותו ברשתות החברתיות משקפות דפוס של התעלמות והפחתה מחומרתם של פשעים פלסטינים, ובמקביל ניפוח מלאכותי של הפרות לכאורה של ממשלת ישראל ושל אזרחי ישראל בתגובה.

Human Rights Watch שמר על שתיקה במשך השבועות אשר בהם מספר הנפגעים בפיגועי טרור פלסטינים בירושלים ובערים אחרות הלך וגדל. רק לאחר הטבח המחריד בבית הכנסת בהר נוף (18 נובמבר 2014) הארגון פרסם הודעה לעיתונות. בהודעה זו הארגון עיוות את העובדות כדי להפחית את משמעות ההתקפה הפלסטינית במטרה להטיל על ישראל כמה שיותר אשמה. הארגון האשים את ישראל בהפרת החוק על ידי הוצאה להורג ללא משפט של מחבלים. לדוגמא, הארגון טוען כי "כוחות ישראלים הרגו מאוחר יותר כמה מהחשודים בתקיפות" מבלי לציין כי בכל המקרים (למעט אחד) המחבלים, אשר ביצעו את הפיגועים (ולא היו "חשודים") נהרגו במהלכם, ולא "מאוחר יותר".

הוכחה נוספת להטיית הארגון נראית אצל שרה לי ויטסון, מנהלת מחלקת המזרח התיכון של הארגון, אשר הגדירה בחשבון הטוויטר שלה את הטבח בבית הכנסת כ"לא חוקי". אם זאת, כאשר היא הגיבה לתוכניות הישראליות להרוס את בתי המחבלים היא טענה כי המחבלים "חשודים ברצח", ותיארה את צעדים אלו כ"בזויים" ו"מימי הביניים", אשר עולים לכדי "פשעי מלחמה". בניגוד לתיאור של ויטסון וכפי שצוין לעיל, המחבלים נהרגו בעודם טובחים במתפללים בסכיני קצבים, ולא היו בגדר "חשודים" בפשע.