• המרכז לפיתוח ארגונים לא ממשלתיים, (ה-NDC,  NGO Development Center) סיפק 6 מיליון דולר ל-25 ארגונים לא ממשלתיים מטעמן של ממשלות שוויץ, שוודיה, הולנד ודנמרק. במספר מקרים, התמיכה של NDC נוספת על מימון אחר של אותן ממשלות לאותם הארגונים.
  • מקבלי המענקים כוללים חלק מהקבוצות הקיצוניות ביותר הפועלות בישראל וברשות הפלסטינית.
  • רבים ממקבלי המענקים עושים שימוש במינוחים של "אפרטהייד": אל-מיזאן, אל-חק, הפורום הערבי למחשבה, בדיל, הועד הישראלי נגד הריסת בתים (ICAHD), מרכז ירושלים לנשים, JLAC (המרכז הירושלמי לעזרה משפטית וזכויות אדם), WATC (הועדה הטכנית לענייני נשים) ונשים למען החיים.
  • NDC מספק מימון ל-PCHR (המרכז הפלסטיני לזכויות האדם), אל-חק, אל-מיזאן, אל-דמיר, מוסאוא, ו-WAC (המרכז לענייני נשים), המקדמים תביעות של "פשעי מלחמה" ולוחמה משפטית נגד בכירים ישראלים.
  • אחד-עשר ממקבלי המימון הזה על חשבון משלמי המיסים שמסופק דרך NDC, חתומים על הקמפיין הפלסטיני של חרם, משיכת השקעות, וסנקציות (BDS): אדמיר, אל-דמיר, הפורום הערבי למחשבה, אל-מיזאן, Defense for Children – ענף פלסטין, המרכז הירושלמי לנשים, JLAC, PWWSD (אגודת הנשים העובדות הפלסטיניות לפיתוח), מרכז רמאללה ללימודי זכויות אדם, WCLAC (מרכז הנשים לעזרה ויעוץ משפטי), ו-WATC.
  • למרות שהקווים המנחים של NDC מצהירים כי "תינתן גם עדיפות לארגונים מקומיים העובדים לקדם שוויון מגדרי וזכויות נשים", רק 6 מתוך 25 ממקבלי המענקים מתמקדים בנושאים הללו. רובם מקשרים את עבודתם עבור זכויות נשים לפעילות אנטי-ישראלית.
  • NDC "סייע" ומימן את "הקוד האתי לארגונים לא ממשלתיים פלסטינים" שדורש כי קבוצות פלסטיניות ידחו את "כל פעילויות הנורמליזציה עם הכובש, בין אם במישור הפוליטי-ביטחוני, ובין אם במישורים התרבותיים או התפתחותיים.
  • NGO Monitor יצר קשר עם ארבע הממשלות התורמות בבקשה למידע והערות, טרם פרסום דו'ח זה. כולן סירבו להגיב.

המרכז לפיתוח ארגונים לא ממשלתיים (NDC) הינו ארגון פלסטיני עצמאי שמקום מושבו ברמאללה, אשר עובד עם ארגונים לא ממשלתיים וקבוצות מקומיות "לספק…את הכישורים, הכלים והמימון שהם זקוקים לו על מנת להתייחס לצרכים חברתיים ולקדם הסתמכות-עצמית". ביולי 2008, NDC החל לנהל קרן משותפת מטעמן של ממשלות שוויץ, שוודיה, הולנד ודנמרק ולהמליץ על "עוד החלטות מימון אסטרטגיות ונאורות". NDC סיפק, מטעמן, 6 מיליון דולר ל-25 ארגונים לא ממשלתיים, כולל לחלק מהקבוצות הקיצוניות ביותר הפועלות בישראל וברשות הפלסטינית. רבים ממקבלי המענקים עושים שימוש במינוחים שמטרתם לקדם דמוניזציה דוגמת "אפרטהייד", מאמצים את תנועת החרם, משיכת ההשקעות, והסנקציות (BDS) ומקדמים תביעות בגין "פשעי מלחמה" נגד בכירים ישראלים.

באופן דומה, הצהרות המטרות, הפרויקטים, ו"הקוד האתי של הארגונים הלא ממשלתיים" של NDC מקדמים את הנרטיב הפלסטיני, וכן את אסטרטגיית דרבן והקמפיינים הקשורים אליה. בניגוד לשלום ולשיתוף-פעולה, ה"קוד האתי" הממומן בידי אירופה דוחה "נורמליזציה" עם ישראל ודורש את יישומה של "זכות השיבה" (לניתוח מפורט נוסף, ראו להלן).

 

רקע
על פי דו"חות של הממשלה הדנית,  ב-2005, אוסטריה, דנמרק, שוודיה ושוויץ ייסדו את המזכירות הרב-מדינתית המקורית של התורמים, במטרה ליצור "הרמוניה בסיוע לארגונים לא ממשלתיים שעובדים לקדם זכויות אדם ומנהל תקין בעזה/הגדה המערבית". פרוייקט זה, הנקרא מוּאָסָסָאת, תואם על-ידי דנמרק ונוהל על-ידי ייעוץ  לפיתוח–קופנהגן (CDC). כפי שיקרה גם בשלב ה-NDC של המזכירות, מואססאת תמך במספר ארגונים שהקמפיינים שלהם סטו באופן ניכר מטענותיהם לקידום זכויות אדם והחריפו את הקונפליקט. מנהל מואססאת, ח'ליל נח'לה, שיקף את האג'נדה הפוליטית הזו כשהאשים את ישראל ב"טיהור אתני" וב"מערכת של אפרטהייד ואידיאולוגיה של הדרה", ודחה את הפתרון של "שתי מדינות לשני עמים". ביולי 2007, CDC הכריז על פשיטת הרגל ולמעשה פיזר את המזכירות.
ב-2008, הקואליציה החדשה בהנהגת שוויץ, יחד עם שוודיה, הולנד, ודנמרק, התאחדה תחת הובלתה של NDC. המענקים על סך 6 מיליון דולר מכסים את התקופה של יולי 2008- דצמבר 2009. הערכה נקבעה לאמצע 2009, אבל אף ממצא לא פורסם לציבור.

 

ארגונים לא ממשלתיים נתמכים
עשרים וחמישה ארגונים פלסטינים וישראלים נבחרו במסגרת תוכנית זכויות האדם ומנהל תקין (HR/GG), שטוענת כי היא תומכת בארגונים אשר "מקדמים, תומכים, מגנים ומנטרים את השמירה על זכויות אדם ומנהל תקין בשטחים הפלסטינים הכבושים" [1]. הכספים חולקו בסכומים משתנים, בטווח של $50,000 (מרכז SHAMS לזכויות אדם ולהשתתפות דמוקרטית) ועד ל-$500,000 (המוקד להגנת הפרט, אל-מיזאן ואל-חק). תהליך הבחירה נוהל על-ידי NDC ואושר על-ידי ועדת היגוי מארבע המדינות התורמות.

המימון של NDC יכול להוות נתח משמעותי ביותר מתקציב הארגונים. "ארגונים לא ממשלתיים גדולים" (תקציב שנתי של למעלה מ-$250,000) זכאים לקבל 50% מתקציבם, בעוד "ארגונים לא ממשלתיים קטנים" (תקציב שנתי של למעלה מ-$100,000) יכולים לקבל 60%.

למרות שתיאור הפרויקט על ידי דנמרק טוען כי "תינתן גם עדיפות לארגונים מקומיים העובדים לקדם שוויון מגדרי וזכויות נשים", רק 6 מתוך 25 מקבלי המענקים מתמקדים בנושאים אלו. בנוסף לכך, רובן של הקבוצות הללו מקשרות את עבודתן לטובת זכויות הנשים עם פעילות אנטי-ישראלית (ראו בהמשך), דבר המרמז שהעמדות הפוליטיות לגבי הסכסוך הערבי-ישראלי, ולא השוויון המגדרי, הנחו את מתן המענקים של NDC.

ראו בהמשך רשימה מלאה של הארגונים שקיבלו מענקים וניתוח של פעולותיהם.

 

NDC- מקדמים את אסטרטגיית דרבן

NDC נבחר להפעיל את התוכנית כפי הנראה בשל "המוניטין הטוב והשקוף שלו בקהילת התורמים" – ובכך הנמיך את הסיכון של "ניהול לקוי" – והוא נחשב בידי המזכירות כ"ספק מפתח של יכולות טכניות וניהוליות הבונות את הסקטור [סקטור הארגונים הלא ממשלתיים]". מכל מקום, למרות היתרונות הטכניים הפוטנציאליים של NDC, הנטייה הפוליטית הקיצונית שלו אינה מועילה ופוגעת במטרות התוכנית.
לדוגמא, החזון של NDC הוא "לראות את עמנו משיג את כל מטרותינו הלאומיות, בראש ובראשונה זכות השיבה וייסודה של מדינת לאום עצמאית ודמוקרטית שירושלים היא בירתה". שלום, שיתוף פעולה, ודו-קיום אינם נמצאים על סדר היום שלו.

באופן דומה, NDC "סייע" ומימן את "הקוד האתי לארגונים לא ממשלתיים פלסטינים", שמתאר את "דפוסי האתיקה וההתנהגות בעבודה במסגרת תפקודי ארגונים לא ממשלתיים". בקוד, NDC דורש שהקבוצות הפלסטיניות ידחו "כל פעילות נורמליזציה עם הכובש, בין אם במישור הפוליטי-ביטחוני, ובין אם במישורים התרבותיים או התפתחותיים". זאת ועוד, "שום מאמץ לא יבוצע אם הוא מערער את הזכויות הפלסטיניות הבלתי-ניתנות-לערעור של ייסוד מדינה ושיבת הפליטים לבתיהם המקוריים, בהתאם להחלטת מועצת הביטחון 194". (ההפנייה המטעה להחלטת מועצת הביטחון של האו"ם היא עיוות. שום החלטה של מועצת הביטחון אינה מאשרת את "זכות השיבה" הפלסטינית. ישנה החלטה 194 של העצרת הכללית המתייחסת באופן כללי למצב הפליטים בעקבות מלחמת העצמאות, אבל היא אינה מחייבת מבחינה משפטית.)

מרכיבים אלו מנוגדים מפורשות לתהליך השלום ולמטרות האזוריות של המדינות התורמות, אשר מצהירות ש:"דיאלוג עם ישראל ברמות שונות הוא מרכזי" (שוודיה); "קידום תמיכה ציבורית בקרב הפלסטינים כלפי הסדר של הסכסוך עם ישראל בדרכי שלום" היא "מטרה פוליטית חשובה" (הולנד); "החזון מאחורי [הסוכנות השוויצרית לפיתוח ולשיתוף פעולה]…מבקש לשפר את הסיכוי לשלום" (שוויץ); ו"מצופה מהמוסדות הפלסטינים לכבד אמות-מידה גבוהות של זכויות אדם, סובלנות ושוויון" (דנמרק). יתרה מכך, כל הממשלות הללו תומכות במדינה יהודית ופלסטינית המתקיימות זו לצד זו. מטרה זו אינה תואמת את קריאות NDC ל"זכות השיבה".

הקווים המנחים של NDC בעניין המענקים הקטנים מפרטים כקריטריון לקבלת מימון, "ארגונים לזכויות אדם אשר מנטרים, מתעדים ומדווחים על הפרות של זכויות אדם פלסטיניות בידי הכיבוש הצבאי הישראלי". "פעילויות זכאיות [למימון]" כוללות שדלנות בינלאומית כנגד ישראל: "לפתוח בקמפיין שדלנות בינלאומי לצורך עניין פרטני, אשר לא תוכנן קודם לכן, בכדי להשפיע ולשנות את מדיניות הכיבוש הישראלית במטרה למנוע, או להפסיק, את ההפרות המתגברות של זכויות האדם".

נוסף על כך, "דרישות ההתאמה" ב"קווים המנחים להגשת בקשה למענק" של NDC פונות לארגונים אשר עוסקים ב"ייצוג ודיון משפטיים הקשורים למקרים פרטניים של הפרות זכויות אדם". אכן, מקבלי המענקים של NDC – אל-חק, PCHR, ואל-מיזאן הם חוד החנית באסטרטגיית "הלוחמה המשפטית" של ניצול מעמדסמכות השיפוט האוניברסאלית על-מנת להטריד בכירים ישראליים בתביעות של "פשעי מלחמה".

 

הארגונים הלא ממשלתיים שמקבלים מימון מ-NDC
רבים מהארגונים הללו מקבלים גם מימון ממשלתי ישירות מהממשלות התורמות, דרך ארגונים המנתבים את כספים ממשלתיים, וממגוון מנגנונים של האיחוד האירופי (אשר נתמכים על-ידי אותן ממשלות). לפרטים נוספים, ראו את הדו'חות של NGO-Monitor באנגלית:

 Danish Funds for Boycott, Divestment and Sanctions (BDS) Campaigns and Politicized NGOs: Government Funding & Support Analysis; “A Clouded EU Presidency: Swedish Funding for NGO Rejectionism”; “Norwegian NGO Funding: Peace and Coexistence – or Boycotts and apartheid Rhetoric?”.

 

אדמיר (מענק בסך $250,000 מ-NDC)
אדמיר מתייחס לצבא הישראלי כ"כוחות הכיבוש הישראלי", ומאשים את ישראל ב"ענישה קולקטיבית" וב"מדיניות של שימוש באסירים פלסטינים כפיונים על מנת להשיג רווחים פוליטיים וצבאיים". אדמיר תמך בדו'ח שהוגש לאו'ם שטען ל"פשעי מלחמה [ישראלים]…כולל הרג מכוון והרס נרחב של בתים ורכוש אזרחי אחר…" בעדות בעל פה לאו'ם טען אדמיר כי "המטרה העיקרית של מדיניות כליאה זו הייתה לשבור את נשמת ההתנגדות בקרב העם הפלסטיני נגד הכיבוש". אדמיר האשים גם כי "מאז שהכיבוש הישראלי…החל, 700,000 פלסטינים נכלאו על-ידי הצבא הישראלי"; שום מקור אינו מצורף לנתון מפוקפק זה[2].

 

אל-דמיר ($200,000)
אל דאמיר פרסם הצהרה הקוראת "להעמדה לדין של פושעי המלחמה הישראליים", וכן קראה ל"מועצה המחוקקת הפלסטינית להתכנס יחד בדרך חוקית בכדי לאמץ את טיוטת החוק של הרשות הפלסטינית ולרדוף אחר כוחות הכיבוש הישראליים שמבצעים פשעיםנגד הפלסטינים". לאחר פרסום דו'ח "ועדת החקירה" של גולדסטון אודות מבצע "עופרת יצוקה", אל-דמיר קרא "להעמיד לדין את המפקדים הצבאיים ואת האזרחים הישראלים בפני בתי המשפט הלאומיים בעלי סמכות השיפוט הפלילית, ולהפוך את העיקרון של סמכות השיפוט הפלילית הבינלאומית בבתי משפט לאומיים לעיקרון משפיע". הארגון לא פרסם מעולם קריאות להעמיד לדין פלסטינים, כולל אנשי חמאס, בשל ביצוע פשעי מלחמה נגד אזרחים ישראלים, ובמטרה לפגוע בהם ישירות, ובמיוחד בילדים.

 

אל-חק ($500,000)
אל-חק כולל חרמות במטרותיו ויעדיו, ומוביל את תנועת ה"לוחמה המשפטית" כדי להפריע ליחסים הדיפלומטים בין ישראל ומדינות כגון בריטניה עלי-ידי הגשת תביעות נגד בכירים בריטים על-מנת לעצור הסחר עם ישראל. על מנכ'ל הארגון שהואן ג'ברין, נמנע מלקבל ויזת-מעבר על ידי ישראל וירדן בשל קשריו לכאורה לארגון הטרור החזית העממית לשחרור פלסטין (PFLP). אל-חק סייע למועצת הכפר בילעין להגיש תביעה בקוויבק נגד תאגידים קנדים, בטענה כי "הם עזרו, עודדו, סייעו וקשרו קשר עם ישראל, הכוח הכובש". ארגון זה גם עמד מאחורי הנסיון לאסור את שר הביטחון הישראלי, אהוד ברק, בבריטניה בספטמבר 2009.

 

אל-מיזאן ($500,000)
הפעילויות של אל-מיזאן משקפות סדר-יום אנטי ישראלי קיצוני, כולל קידום טענות של "פשעי מלחמה ישראלים", "אפרטהייד", "טיהור אתני", "תוקפנות פלילית נגד אזרחים", "מעשי טבח ישראלים" ו"שחיטת אזרחים". הארגון עושה שימוש באופן פוגעני גם ברטוריקה של נאצים ושואה, ומתייחס ל"הסתה הישראלית" ל"שואה (רצח עם)". אל-מיזאן גם הצטרף לתנועת הלוחמה המשפטית, וחבר לאל-חק בכדי לעצור את שר הביטחון הישראלי, אהוד ברק, בבריטניה.

 

הפורום הערבי למחשבה (ATF-Multaqa) ($80,000)
הפורום הערבי למחשבה משתמש בעקביות בשפה של דמוניזציה, ועושה שימוש במינוחים כגון "אפרטהייד", "טיהור אתני", "רצח עם" ו"ענישה קולקטיבית", בעודו מקדם את קמפיין ה-BDS – חרם, משיכת השקעות, וסנקציות. הפורום טוען ש"המושג הציוני נושא בחובו עקרונות גזעניים הממשיכים לייצר צורות של אפרטהייד". ארגון זה מתייחס ל"'טרור הפלסטיני' לכאורה". עד 2009, ארגון זה חבר למוסד לצדק היסטורי ולפיוס, שבו כיהן ריצ'רד גולדסטון כראש הועדה המנהלת.

 

בדיל ($100,000)
המיקוד לכאורה של בדיל הוא ב"זכות השיבה". בדיל קורא ל"קמפיין מאוכוון לחשיפת השקרים של AIPAC והליגה נגד השמצה ולחשיפת אמות-המידה הכפולות של הקהילה היהודית והציונית בנוגע לנכבה ולכיבוש". בדיל מתייחס גם ל"שלטון האפרטהייד הקולוניאלי של ישראל", ל"גזענות בחסות המדינה", ול"טיהור אתני שיטתי", וטוען כי "גזענות ממוסדת ואפליה" הם "הסיבה העיקרית…לעקירה ולנישול של העם הפלסטיני".

 

במקום ($150,000)
הארגון טוען שהוא מתמקד ב"זכות לשוויון וצדק חברתי בענייני תכנון, פיתוח והקצאה של משאבי קרקע". אולם במקום מתנגד באופן קבוע למדיניות הממשלה הישראלית ביחס לנושאים בלתי-קשורים לחלוטין לזכויות תכנון, כולל בזמן מבצע עופרת יצוקה. במהלך המבצע, במקום, יחד עם ארגונים ישראלים אחרים, האשים את ישראל ב"שימוש גחמני בכוח קטלני אשר נכון להיום גרם למותם של מאות אזרחים לא מעורבים" ובכך שישראל "מכריחה" פלסטינים "לחיות בפחד ובאימה".

 

בצלם ($450,000)
ארגון זה פועל בראש ובראשונה "לשנות את מדיניותה של ממשלת ישראל בשטחים שכבשה" – מטרה פוליטית. בעודו נחשב באופן נרחב כארגון זכויות אדם המוביל בישראל, בצלם התמודד עם ביקורת רצינית בשל שהציג באופן מסולף את המשפט הבינלאומי, מחקר לא מדויק, סטטיסטיקות מוטות (כולל ברשימות ההרוגים) וסיקור בררני של הפרות זכויות אדם כלפי ישראלים. מתודולוגיות בעייתיות אלו מחזקות את הנרטיב הפלסטיני של קורבנוּת ומציירת את ישראל כמכשול היחידי לשלום.

 

Defense for Children International- ענף פלסטין (DCI-PS) (מלגה של $450,000)
ארגון זה מנצל תדיר את הרטוריקה של זכויות הילד, מתמרן את המשפט הבינלאומי ועורך קמפיינים נגד ישראל באו'ם ובמסגרות בינלאומיות אחרות. הוא האשים בצורה כוזבת את ישראל בכך ש"פגעה במכוון באזרחים" בלבנון, נקטה ב-"טרור כלפי האוכלוסייה האזרחית" בעזה, וב"ענישה קולקטיבית". DCI-PS מתייחס ל"גזענות" הישראלית, ומקדם את הנרטיב הפלסטיני אודות ה"נכבה" ו"זכות השיבה" כ"זכות טבעית וחוקית". הארגון התייחס למבצע עופרת יצוקה כ"פעילות בלתי חוקית של תוקפנות".

 

 

המוקד להגנת הפרט ($500,000)
המוקד מאשים את ישראל ב"פשעי מלחמה" לצד התייחסות סמלית בלבד לירי הטילים ה"ספוראדי" של חמאס נגד אזרחים ישראלים. ב-2006, פרקליט המדינה טען כי "לאופן בו המוקד מציג את עצמו כארגון לזכויות אדם אין כל בסיס במציאות ונועד להוליך שולל". המוקד קרא למבצע עופרת יצוקה "פעולת עונשין" וקידם את הטענה הבלתי-מבוססת ש"אסירים רבים…הוחזקו בחפירים באדמה…שנחפרו כפי הנראה על ידי הצבא". במהלך עופרת יצוקה, הארגון עיוות את המשפט הבינלאומי כדי להפליל את פעולות ישראל, וטען באופן כוזב כי "פצצות זרחן ומצרר" הן "כלי-נשק בלתי-חוקיים שנאסרו על-ידי המשפט ההומינטארי הבינלאומי". המוקד גם השווה את ישראל ל"מדינות טוטליטריות".

 

הועד הישראלי נגד הריסת בתים (ICAHD) ($80,000)
הועד הישראלי נגד הריסת בתים הוא ארגון קיצוני אשר עושה שימוש ברטוריקה של "אפרטהייד" ו"טיהור אתני" ותומך בתנועת החרם, משיכת השקעות, וסנקציות. ראש הארגון ג'ף הלפר, מתייחס תדיר ל"מערך השליטה" הישראלי, וטוען כי מדינה דו-לאומית היא האפשרות היחידה שנותרה כתוצאה "מהניסיון [הישראלי] העקר לכפות משטר אפרטהייד". האתר של הארגון מקדם "קמפיין נגד אפרטהייד" [קישור לא פעיל] ומאשים את ישראל ב"טרור מדינתי". הלפר טען שישראל "רוצה לסגור [את הפלסטינים] במדינה קטנה בדומה לבנטוסטנים". הועד הישראלי נגד הריסת בתים מתייחס להרס בתים שנבנו בניגוד לחוק על ידי ישראל כ"שיח מפלה" ו"כצעדים גזעניים".

המרכז הירושלמי לנשים (JCW) ($30,000)
JCW טוען כי הוא "עומד נגד הכיבוש הבלתי צודק, הדיכוי, המלחמה, האפרטהייד, ההשפלה והעוני המשפיעים על הנשים הפלסטינית". "דף מידע" שפרסם הארגון מתייחס ל"חומת הסיפוח" ול"פינוי הבלתי חוקי" של משפחות פלסטיניות "כך שמתנחלים יוכלו להתיישב במקומם". הארגון עיצב כרזות עם סיסמאות פרובוקטיביות כגון"טיהור אתני במזרח ירושלים", "עצרו את חומת האפרטהייד" ו-"עצרו את ייהוד ירושלים".

 

 

המרכז הירושלמי לסיוע משפטי ולזכויות אדם (JLAC-Mossada) (165,000$)
JLAC טוען שהוא "מגן על קרבנות פלסטינים של הפרות זכויות אדם; בתיאום למשפט הפלסטיני ולמשפט הבינלאומי…דרך סיוע משפטי וייצוג משפטי". JLAC פרסם דו"ח בשם"חולדות במבוך: חופש התנועה בשטחים הפלסטינים הכבושים", אשר מתייחס ל"פשעים" הישראלים, ל"אפרטהייד" ול"ענישה קולקטיבית". הארגון כתב גם דו'ח בן 34 עמודים הקורא לארצות-הברית להקפיא את הסיוע הצבאי לישראל בטענה שישראל מתכוונת "להרוס כל ביטויי הלאומיות והתרבות הפלסטינים". 

מוּסאוא (בניגוד למוֹסאוא) (מענק של $150,000 מ-NDC)
בעוד שנראה כי מרבית פעילויות הארגון מתמקדות בהבטחת "עצמאותה של הרשות השופטת והמקצוע המשפטי", הרי שבדצמבר 2008 פרסם מוסאוא הצהרה של מספר ארגונים המתייחסת לישראל כ"כוחות הכיבוש הישראלים" ול"כוונתם הזדונית לגרום לכמה שיותר נפגעים". מנכ'ל הארגון כתב מכתב למחמוד עבאס וביקש ממנו לתמוך ב"העמדתם לדין של מנהיגים ישראלים בבתי המשפט הבינלאומיים בשל פשעי מלחמה" ובכדי "להעמיד למשפט מנהיגים ובכירי-צבא ישראלים."

 

הועד הציבורי נגד עינויים בישראל (PCATI) (מלגה של $240,000)
הארגון טוען למלחמה בעינויים ולמען זכויות האסירים. בעוד שהקבוצה ביקרה באופן נרחב הפרות זכויות אדם לכאורה של ישראל, בפועל היא לא ערכה שום קמפיינים לתמיכה בזכויותיו של גלעד שליט – המוחזק מבודד על-ידי החמאס במשך 3 שנים תוך הפרה בוטה של אמנות ז'נבה. הועד מבצע לעיתים קרובות שדלנות בפורומים בינלאומיים על מנת לקדם את האג'נדה הפוליטית החד צדדית שלו. הארגון העיד בז'נבה בפני ועדת החקירה של האו'ם בעניין עופרת יצוקה שם התייחס ל"ענישה הקולקטיבית הלא מקובלת" של ישראל ול"שהידים" פלסטינים.

המרכז הפלסטיני לזכויות אדם (PCHR) ($400,000)
המרכז הפלסטיני לזכויות האדם מתייחס באופן תדיר להתקפות הטילים על אזרחים ישראלים כאל "התנגדות". PCHR מוביל את אסטרטגיית "הלוחמה המשפטית" של ניצול סמכות השיפוט האוניברסאלי על מנת להגיש תביעות נגד בכירים צבא וממשל ישראלים בשל "פשעי מלחמה" ו"פשעים נגד האנושות". המרכז הפלסטיני לזכויות אדם טען שכמעט 70% מההרוגים במבצע עופרת יצוקה היו אזרחים, כולל שני מנהיגים צבאיים בכירים של החמאס, טענה שחזרה ונשנתה בתקשורת ובדו'ח גולדסטון. מספרי הארגון הוכחו באופן בלתי-תלוי כמופרכים בידי מספר מקורות.

רופאים לזכויות אדם-ישראל (PHR-I) ($125,000)
ביולי 2009, סיפקו פעילי רופאים לזכויות אדם–ישראל הכשרת עזרה ראשונה למפגינים אלימים באיזור גדר ההפרדה ליד בילעין, מתוך המטרה הפוליטית של הפגנת "סולידריות עם האנשים שנלחמים נגד הכיבוש ובניית החומה". רופאים לזכויות אדם-ישראל עוסק בקמפיינים פוליטיים הכוללים התקפות נגד חוק השבות הישראלי ופרסום מאמר המשווה את "המתנחלים" הישראלים ל"מחבלים מתאבדים". במהלך מבצע עופרת יצוקה האשים הארגון את ישראל בשימוש "בכוח קיצוני ובלתי-מידתי…נגד אוכלוסיית עזה" וב"התקפה נגד צוותי רפואה ושיירות סיוע". ד"ר יורם בלשר, נשיא איגוד הבריאות העולמי, ביקר את רופאים לזכויות אדם-ישראל כ"קבוצה פוליטית קיצונית המוסווה כארגון רפואי".

רשת הארגונים הלא ממשלתיים הפלסטינים (PNGO) ($130,000)
במהלך מבצע עופרת יצוקה, טען הארגון כי מטרתה של ישראל היא "למחוק את הזיכרון של ההתנגדות והמאבק…כך שישראל תהיה חופשייה לכפות את מטרותיה, ולהשריש תרבות של צייתנות וכניעות כלפי הכוח הכובש". PNGO קרא להקמת "בית דין לענייני מלחמה" ו"למתן פיצויים". הארגון הוא מנהיג "הועדה הלאומית לקמפיין ה-BDS" (חרם משיכת השקעות וסנקציות); הוא משתתף ב"ארגון כנסים", "שדלנות בינלאומית" ו"שדלנות תקשורתית" בתמיכה ב-BDS.

אגודת הנשים העובדות הפלסטיניות לפיתוח (PWWSD) ($60,000)
הארגון "מעורב בהתנגדות לכיבוש הישראלי ולכל הצורות האחרות של דיכוי ואפליה". במאמר שכותרתו "הכרז על אחריותך המשפטית והאנושית כלפי עזה הקורבנית" הארגון מתייחס ל"תוקפנות ישראלית" ול"פשעי מלחמה".

מרכז רמאללה ללימודי זכויות אדם ($70,000)
המרכז פרסם הודעה לעיתונות הטוענת כי הוא "מגנה בחריפות את הטבח הישראלי באוכלוסיה האזרחית ואת ההתקפות המכוונות על מוסדות חינוכיים ברצועת עזה". המרכז גם פרסם דו'ח המתייחס ל"מדיניות הענישה הקולקטיבית " ול"פשעי מלחמה" של ישראל.

מרכז לזכויות אדם והשתתפות דמוקרטית (SHAMS) ($50,000)
נראה כי ארגון זה נוטה להתעסק בעניינים פלסטינים פנימיים, והוא אינו מעלה טענות בנוגע לפעולות ישראל.

המרכז לענייני נשים (WAC) ($100,000)
WAC טוען שהוא "מקדם זכויות נשים ושוויון מגדרי בתוך החברה הפלסטינית באמצעות בניית יכולות, תקשורת ומדיה, תיעודי וידאו, מחקר ותוכניות קליניקה התפתחותית". תוכניות הארגון מתמקדות ב"אלימות נגד נשים", "התדמית של נשים פלסטיניות בתקשורת" ו"השתתפות פוליטית של נשים". בניגוד לכך, המרכז היה פעיל בגינוי ישראל במהלך מבצע עופרת יצוקה. בהצהרה אודות המלחמה, הארגון טען ש"המלחמה השפיעה על הכול מבלי לקחת בחשבון את חיי האזרחים ואת ביטחונם". הארגון טען כי "היה עד להריגתם של אזרחים על ידי הצבא הישראלי, במיוחד נשים וילדים". WAC קרא למלחמה "ברוטאלית" ודרש "לשפוט את ישראל בבית דין צבאי על מנת להענישה כפושעת מלחמה".

הועדה הטכנית לענייני נשים (WATC) ($100,000)
האידיאולוגיה המוצהרת של הארגון היא "שהמאבק החברתי עבור אמנציפציה מלאה לכל חברי החברה הפלסטינית…חייב ללכת יד ביד עם המאבק הלאומי לשחרור פלסטין". ניוזלטר של הועדה הכריז כי "הכיבוש הישראלי המשיך לבנות את חומת האפרטהייד וההפרדה שלו". במכתב שכותרתו "עצרו את מעשי הטבח הישראלים ואת התוקפנות הציונית ברצועת עזה באופן מיידי" תיאר הארגון באופן כוזב את עופרת יצוקה כ"מלחמת השמדה".

 

מרכז הנשים לסיוע וייעוץ משפטי (WCLAC) ($150,000)
החזון המוצהר של הארגון הינו "לחשוף, באופן מקומי ובינלאומי, את הפרקטיקות של הפרות זכויות הנשים שמבצע הכיבוש הישראלי". מטרות נוספות של הארגון כוללות "פיתוח חקיקה…אשר תומכת בנשים ובזכויותיהן" ו"העלמות גישות/פרקטיקות חברתיות שליליות נגד נשים". המרכז טוען גם שהגיש בשנת 2007 "280 תביעות לבית המשפט". מנכ'ל הארגון כתבה כי "ישראל השתמשה בתואנה נדושה של 'תגמול כנגד הטילים שנורו מעזה' והתוצאה היא הרס בלתי-חוקי ובלתי-נסלח של חיי אזרחים ותשתיות…העולם מעדיף לראות אותנו כ'טרוריסטים' וכך להצדיק את מה שבלתי ניתן להצדקה…". הארגון טוען שישראל שמה לה למטרה "אזרחים ומבנים אזרחיים".

 

נשים למען החיים (100,000$)
הארגון טוען שהוא "הועדה העממית הראשונה שהחלה להתארגן נגד חומת האפרטהייד בסלפית". פאטימה ח'לדי, מייסדת ומנהלת הארגון, התייחסה לצה'ל כאל "כוחות הכיבוש הישראלים" וגינתה את הסיוע האמריקאי עבור "חומת האפרטהייד הלא מוסרית והבלתי חוקית". ח'אלדי גם טוענת כי יש "לדחות את האלימות והגזענות הישראלית".

 

הערות:

  1. OPT- "השטחים הפלסטינים הכבושים" – הינו מונח פוליטי ולא משפטי, שארגונים לא ממשלתיים רבים עושים בו שימוש.
  2. אם יש להאמין לטענת אדמיר אודות 700,000 אסירים פלסטינים מאז 1967, הרי ש-17,500 אסירים חדשים היו צריכים להיכלא בישראל מדי שנה. אפילו בשיא הטרור הפלסטיני ב-2002, המספר הממוצע של אסירים פלסטינים נע סביב 5,000 אסירים בכל נקודת זמן. יתרה מכך, בהינתן העובדה כי רבים מהאסירים הללו נשלחו לתקופה של מספר שנים בכלא או שהיו עבריינים חוזרים, הרי שאותם אנשים נכללים במספרים כל שנה. את ההצהרה של אדמיר צריך לפטור כלא יותר מתעמולה טהורה.