החל מה-1 לאוקטובר, כאשר זוג ישראלי נרצח מול עיני ילדיו, חלה עליה במספר אירועי הטרור. ירי, דקירות, זריקת אבנים ובקבוקי תבערה, וכן צורות אחרות של אלימות- הן ללא ספק עבירות על החוק ובעלות כוונה לפגוע בזכות לחיים, זכות האדם הבסיסית ביותר.

עם זאת, למעט כמה יוצאים מן הכלל (ראו בהמשך), רוב הארגונים הלא-ממשלתיים הטוענים בהצהרת המטרות שלהם כי הם פועלים למען זכויות אדם מגנים באופן תדיר הפרת זכויות הפלסטינים לכאורה בידי ישראל, נכשלו לגנות מיד פיגועים אלה.

במקום זאת, הם פרסמו את תגובותיהם מספר ימים לאחר מכן, שעיקרן גינויים של כוחות הביטחון הישראליים  לאופן בו הם מגיבים לפיגועים ולמהומות בגדה המערבית ובעזה. חלק מהארגונים טענו גם כי זכויות של ישראלים הופרו. אולם, טענות אלה הופיעו לרוב במסגרת נסיון ליצור שוויון מוסרי בין הפיגועים לתגובות ההגנתיות, והן דנות באריכות בהתנחלויות הישראליות הגדולות ובמתנחלים, ומטילים את האשמה לאלימות פלסטינית על ישראל.

ניתוח תגובותיהם של ארגונים לא ממשלתיים:

• רק "בצלם," "רבנים לזכויות אדם," "הקרן החדשה לישראל" (NIF), וארגון Human Rights Watch (HRW) גינו מיד את הפיגועים נגד אזרחים ישראליים. חלק מפרסומים אלה כוללים התבטאויות המשקפות אג'נדה פוליטית המצדדת בזכויות הפלסטינים ומטרותיהם.
  • HRW כינה  את רצח הזוג הנקין "מעשה נתעב" (3 אוקטובר), אולם גם התייחס לספקולציות אודות אירוע נקם, רצח משפחת דוואבשה, ו"התנחלויות בלתי חוקיות". פרסום נוסף של HRW סבב אך ורק סביב המדיניות הישראלית, והתייחס ל"התקפות על אזרחים ישראליים על-ידי חמושים פלסטיניים" כחלק מ"הסלמה באלימות בגדה המערבית הכבושה". HRW גם הוביל קמפיין תקשורתי בטענה שאחת מעוזרי המחקר שלו נורתה על-ידי כוחות ישראליים תוך כדי זה שהיא צופה בהפגנה מחוץ לרמאללה. HRW לא חשף את החוקרת המדוברת- צעד הכרחי כדי לאמת את האירוע- אך טענות אלה חוזרות ונשנות בקרב כלי התקשורת הזרים.
  • "בצלם" מיד הביע "הלם על הריגתם" של הזוג הנקין (2 אוקטובר) ומקורבנות הדקירה בעיר העתיקה (4 אוקטובר). בשני הפרסומים ציינו כי כוחות הביטחון הישראליים מחויבים להתפרס בכדי למנוע מעשים של "נקמה" ו- "תגמול" (בהתאמה), אך לא קראו לכוחות הישראליים או הפלסטיניים להגן על האזרחים הישראליים.
  • לאחר הפרסום הראשוני בפייסבוק (2 אוקטובר), "הקרן החדשה לישראל" הוציאה מאוחר יותר הודעה לעיתונות (11 אוקטובר) בטענה כי "כאשר אין לפלסטינים תקווה לסיום ארבעים ושמונה שנים של כיבוש, סביר להניח שהגלים של אלימות אישית וקולקטיבית יימשכו. "
• אמנסטי אינטרנשיונל פרסם דו"ח בן 7 עמודים ("אין הצדקה להתקפות מכוונות נגד אזרחים, הרג בלתי חוקי על ידי כוחות ישראליים, או ענישה קולקטיבית של הפלסטינים," 8 אוקטובר), שהתמקד כמעט לחלוטין בהאשמת ישראל ב"הרג מוגזם, … הריסת בתים וסוגים שונים של ענישה קולקטיבית כלפי הפלסטינים". החלק בדו"ח שדן "בהתקפות פלסטיניות על אזרחים ישראליים" לא הוגבל לסוגייה זו, ונרמז בו  כי כאשר המפגעים הפלסטיניים נתפסו הם "עונו או לחלופין עברו התעללות", וכי "אמנסטי אינטרנשיונל גינה שוב ושוב את הקמת ההתנחלויות הישראליות".
• ארגונים אחרים שהזכירו את הפיגועים נגד אזרחים ישראליים עשו זאת רק במסגרת גינוי פעולותיה של ישראל. ארגונים אלה- הכוללים את "א-דמיר," "אל-חאק," "המרכז לאינפורמציה אלטרנטיבית," "קול יהודי לשלום" (JVP), "המרכז הפלסטיני לזכויות אדם" (PCHR), "ויש דין-" לא הגיבו באופן מידי על אירועי הטרור. במקרים בהם ארגונים לא-ממשלתיים התעלמו מאי-החוקיות של הפיגועים, הם למעשה סותרים את הצהרתם לפעול לקידום זכויות אדם.
• "א-דמיר," "אל-חאק," "והמרכז הפלסטיני לזכויות אדם"  מתארים "פיגועים לכאורה", ומסרבים להאשים את הפלסטינים ולהגדיר את הטרור כעבירה על החוק.
• "קול יהודי לשלום" הביע מעין התאבלות שטחית על הפיגועים, "נגד פלסטינים וישראלים"  והמשיך להביע זעקה על "רמת ההסלמה של הענישה הקולקטיבית שהוטלה על הפלסטינים על-ידי המתנחלים וצה"ל".
• ארגון "עיר עמים" לא גינה באופן מידי את הפיגועים, אך במקום זאת הפיץ מחדש פרסום מה-26 בספטמבר, הטוען כי האלימות הפלסטינית נובעת מהפעולות של הממשלה והמשטרה, לרבות הגבלת הגישה להר הבית, הטלת עונשים קולקטיביים, והאופן שבו אלה מתמודדים עם מהומות והפגנות אלימות.
• "עדאלה," "אל-מיזאן," "קואליציית נשים לשלום," "סיוע רפואי לפלסטינים" (MAP), "רופאים לזכויות אדם-ישראל" (רל"א), ו-War on Want פרסמו ביקורת על המדיניות והפעולות הישראליות מבלי להזכיר את הפיגועים נגד אזרחים ישראליים.

לדו"ח המלא באנגלית, לחצו כאן