פעילות

• הארגון מקדם את סדר היום הפוליטי שלו בכנסת ובבתי המשפט בישראל.
• הפרסומים של בצלם משקפים את האג'נדה הפוליטית של הארגון – "התנגדות" ואופוזיציה למדיניות ישראל – בניגוד לתיעוד מבוסס עובדות של הפרות זכויות אדם וניתוח משפטי. תחת הנהגתו של חגי אלעד, החל ממאי 2014, " מכיוון ש"הציבור הישראלי לא הותיר כמעט מקום לביקורת על מדיניות הממשלה."
• בחודש אוקטובר 2016, מנכ"ל בצלם, חגי אלעד, הופיע בדיון מיוחד במועצת הביטחון של האו"ם (שכונס על ידי מצרים, מלזיה, אנגולה, סנגל וונצואלה) וטען  כי על האו"ם "לנקוט בפעולה בינלאומית נחרצת" נגד ישראל, אך לא הזכיר את הטרור וההסתה הפלסטינים.

פעילות פוליטית 

• מאשים את ישראל ב"אפרטהייד", "פשעי מלחמה", "מכות והתעללויות" של פלסטינים, "הריסת בתים כענישה", ו"גירוש" בכוח.
• בינואר 2021 השיקה בצלם קמפיין מפלה תחת הכותרת "משטר של עליונות יהודית מהים עד הירדן: זהו אפרטהייד" במסגרת הקמפיין, תקפה בצלם את תפקידה של ישראל כמקלט עבור העם היהודי (חוק השבות) ואף השתמשה בביטוי "מהים עד הירדן" – ביטוי המהדהד באופן מובהק את הטרמינולוגיה הפלסטינית להשמדת ישראל (בנושא זה, ניתן לעיין בניתוח של NGO Monitor: "מהים עד הירדן:הדמוניזציה שעושה בצלם חוצה גבולות.")
• בדצמבר 2020, פרסמה בצלם, בשיתוף ארגונים ישראלים, פלסטינים ובינלאומיים נוספים, הצהרה שכותרתה: "על ישראל חלה חובה לספק חיסונים למערכות הבריאות הפלסטיניות." הארגון הציג טענות שקריות לפיהן על ישראל חלה "חובה חוקית" לספק "חיסונים באיכות טובה לפלסטיניים המצויים תחת כיבוש ושליטה של ישראל, והתעלמה לחלוטין מהעובדה שהפלסטינים המתגוררים בירושלים שייכים למערכת הבריאות הישראלית; מכך שלפי הסכמי אוסלו, הרשות הפלסטינית היא האחראית למתן שירותי בריאות לפלסטינים בגדה המערבית ובעזה; ומכך שהרשות הפלסטינית מקיימת מדיניות חיסונים משל עצמה עבור האוכלוסייה שבה.
• בספטמבר 2019 הארגון פרסם דו"ח על העיר חברון תחת הכותרת "בכסות ביטחונית- המדיניות הישראלית בחברון כאמצעי להעברה בכפייה של תושביה הפלסטיניים." בדו"ח נכתב בין היתר כי "במזרח ירושלים ובקרב עשרות קהילות הפזורות ברחבי הגדה – בעיקר בבקעת הירדן, בדרום הר חברון ובאזור מעלה אדומים – מיישמות הרשויות הישראליות מדיניות שנועדה לגרש את התושבים מבתיהם, לכאורה מרצונם, באמצעות יצירת מציאות חיים מייאשת וקשה מנשוא… משטר ישראלי זה מזכיר את ההיבטים המערכתיים של משטר האפרטהייד שהיה נהוג בדרום אפריקה." (הדגשה איננה במקור)
• ביולי 2020, במסגרת מחאות "חיי שחורים חשובים" (BLM), השווה חגי אלעד את יחס ישראל כלפי הפלסטינים למותו של ג'ורג' פלויד ואמר: "אני חושב עלינו ועל הפלסטינים, ותמונתו של ג'ורג' פלויד עולה בראשי. הברך שלנו מונחת על צווארם בזמן שאנו דנים ביננו לבין עצמנו על הדרכים שיאפשרו לנו להישאר בתנוחה זו."
• ביוני 2019, הוסיפה בצלם את חתימתה על הצהרה הקוראת לבית הנבחרים הגרמני, הבונדסטאג, לחזור בו מהחלטתו המשותפת להגדיר את הקמפיינים של תנועת ה-BDS נגד ישראל כאנטישמיים.
• במהלך אירועי "צעדת השיבה," בצלם טען כי על מדיניות הפתיחה באש של ישראל "מתנוסס דגל שחור של אי חוקיות". במסגרת זאת, באפריל 2018 יצא בצלם בקמפיין שנשא את הכותרת ״מצטער המפקד, אני לא יורה״. הקמפיין כלל מודעות בעיתונות שהבהירו לחיילים כי עליהם לסרב לירות במפגינים לא חמושים.
• בחודש פברואר 2019 פורסם בתקשורת הישראלית כי ממשלת הולנד העניקה לבצלם 176 אלף יורו, על מנת לחבר דו"ח שיכלול בתוכו ביקורת על החלטות בית המשפט העליון תחת הכותרת "גירוש קהילות פלשתיניות מאדמתן".
  • בפברואר 2019, הארגון פרסם את "צדק לכאורה: אחריותם של שופטי בג"ץ להריסת בתי פלסטינים ולנישולם." בדו"ח נכתב עוד כי, "מערכת התכנון שהקימה ישראל בגדה המערבית פועלת בשירות המדיניות לקידום ולהרחבת ההשתלטות הישראלית על אדמות ברחבי הגדה… במקום למלא את תפקידם, בוחרים השופטים פעם אחר פעם להעניק גושפנקה למדיניות זו ולהכשירה משפטית וציבורית."
• ב-18 לאוקטובר 2018, מנכ"ל בצלם נאם בפני מועצת הביטחון של האו"ם. אלעד טען כי " משטר התכנון שכוננה ישראל בגדה המערבית נועד לשרת מתנחלים ולנשל פלסטינים״ וקרא לקהילה הבינלאומית להקים "קול צעקה או לנקוט צעדים מעשיים" נגד מדינת ישראל. הוא הוסיף כי "ניתן לסכם את דפוס הפעולה של הכיבוש כדלהלן: מוסדות ישראליים שבהם אין לפלסטינים כל ייצוג מעבירים ביניהם פיסות נייר במורד פס אי-ייצור מתואם היטב. כיצד נכשיר הריסה של קהילה שלמה? כיצד נטייח עוד הרג של פלסטיני? כיצד נשתלט על עוד חלקת אדמה?". אלעד לא התייחס כלל לטרור וההסתה הפלסטינים.
• ב-27 בנובמבר 2017, השתתף מנכל בצלם חגי אלעד בכנס בסנאט הצרפתי, שם קרא ל"פעולה בינלאומית נגד הכיבוש… למרבה הצער, מאז קבלת החלטה 2334, עד כה לא ראינו פעולה בינלאומית…יישום החלטה 2334 הוא צעד הכרחי ראשון בכיוון הנכון. המטרה, בסופו של דבר, היא להציג בפני ישראל בחירה משכנעת: סיימי את הכיבוש, או שאי בתוצאות של המשך היותך לא-דמוקרטיה כובשת. ישראל צריכה לבחור באחת משתי האפשרויות. אין להתיר לה להמשיך ליהנות משני העולמות.."  בין השאר דיבר גם על קיומו של  "מנגנון צבאי שלם המוקדש לטיוח…".
• ב-2 בנובמבר 2017, שרית מיכאלי, רכזת קשרי חוץ של בצלם, רמזה כי לישראל ישנה אחריות להתעללות מינית בילדים בעזה. בהתייחסותה לכתבה בהארץ בה  פסיכולוג פלסטיני טען כי "יותר משליש מהילדים שראיתי במחנה ג'באליה בעזה סיפרו לי שנפגעו מינית" מיכאלי צייצה: "סוגרים שני מיליון איש בכלא גדול למשך עשור, והם יורדים מהפסים. מי היה מאמין?"
• ב-25 באוקטובר 2017 הארגונים בצלם והמוקד לזכויות הפרט פרסמו דו״ח משותף תחת הכותרת ״לא מוגנים – מעצרם של נערים בירושלים המזרחית". ניתוח ראשוני של תקציר המנהלים, שפורסם מבעוד מועד, מראה שהדו"ח הוא חלק מקמפיין בינלאומי נרחב, לוקה בכשלים מתודולוגיים ועובדתיים רבים ומהווה ניצול של נושא זה לצרכים פוליטיים.
• ב-14 בספטמבר 2017, אדם אלוני חוקר 'בצלם' השתתף בכנס בצרפת תחת הכותרת "מהצהרת בלבפור ועד היום: טרגדיה קולוניאלית". במהלך האירוע אמר "כל עוד נמשך הכיבוש, ישראל לא יכולה להחשב מדינה דמוקרטית כמו מדינות מערביות אחרות…ללא פעולה מצד הקהילה הבינלאומית אנחנו לעולם לא נראה את הסוף לחוסר הצדק הזה. הגיע העת שננקוט בפעולות מכריעות ולא-אלימות."
• ב-2 ביוני 2017, אלעד נשא דברים "בבריסל בפני שגרירי 28 המדינות החברות, במסגרת הוועדה המדינית-ביטחונית (PSC) של האיחוד האירופי, גוף המפקח על יישומה של מדיניות האיחוד האירופי בענייני חוץ ובטחון וקרא לפעולה בינלאומית נחושה לסיום הכיבוש".  בפגישה עם הוועדה המדינית-ביטחונית השתתף גם שעוואן ג'בארין, מנכ"ל אל-חק. אלעד השתתף בארועים נוספים בבריסל ל"50 שנות כיבוש" עם ג'בארין ועם עיסא עמרו מ"צעירים נגד התנחלויות"

לוחמה משפטית

• במרץ 2020, נמסר מטעם בצלם: "בית הדין הפלילי הבינלאומי יכול – וחייב – לחקור את המצב בפלסטין." בהודעת דוא"ל שנשלחה מטעמה צוין: "ייתכן שישראל תיאלץ סוף סוף להתחיל לשקול את המחיר על פשעיה נגד הפלסטינים. אנו תקווה כי בית הדין יקבל את ההחלטה הנכונה ויגבה את עמדת התובעת ואת פסיקתה: קיימת סמכות שיפוט, ותהיה חקירה." בנוסף, פרסמה בצלם הודעה לעיתונות ונייר עמדה שבהם האשימה את ישראל בכך שהיא עושה שימוש בשואה על מנת להצדיק את מדיניותה כלפי הפלסטינים: [המאבק נסב כעת על] "הערכים שעליהם נועד בית הדין הפלילי הבינלאומי להגן, בדיוק אותם ערכים שהעולם ניסה לקדם מאז תום מלחמת העולם השנייה בתגובה לזוועות הבלתי נתפסות שבוצעו במהלכה. ישראל, בציניות חסרת מעצורים, מנסה להשתמש בזוועות אלה ממש כדי להצדיק דווקא את המשך הדיכוי, הגזל וההרג שהיא עצמה מבצעת."
• במסגרת מאמר דעה שפורסם בעיתון "הארץ" בינואר 2020, טען חגי אלעד שהמערכת המשפטית "פועלת על מנת להבטיח חסינות לאנשי כוחות בטחון שהורגים, מתעללים ומענים [את הפלסטינים]" והוסיף "עבור הפלסטינים, בית הדין הפלילי הבינלאומי הוא, באופן מילולי, המוצא המשפטי האחרון" (דגש אינו במקור).

תמיכה בוועדות החקירה של האו"ם ב-2009 וב-2014

• בצלם לקח חלק בקמפיין שקרא לוועדת חקירה של האו"ם בנוגע למבצע "צוק איתן" (2014), בקובעו כי "מערכת אכיפת החוק בישראל, במתכונתה הנוכחית, לא יכולה לחקור הפרות לכאורה של המשפט הבינלאומי על ידי ישראל במבצע האחרון שלה בעזה." בצלם קרא לחקירה "במעורבות משקיפים בינלאומיים עצמאיים."
• בעקבות פרסום דו"ח ועדת החקירה של האו"ם ("דו"ח שאבאס/דייוויס"), בצלם ביקר את ישראל על "טיוח חשדות לפשעים" והאשים "בכירי ממשל וצבא" ב"מדיניות קטלנית". סקירה שלNGO Monitor מראה כי בצלם עם 69 ציטוטים, היה הארגון הלא ממשלתי שאוזכר בדו"ח הכי הרבה פעמים.
• ארגון בצלם שניהל קמפיין ל"חקירה עצמאית ואמינה" במלחמת עזה 2009 (מבצע עופרת יצוקה), "סיפק סיוע לצוות החקירה של ועדת גולדסטון מתחילת החקירה ועד סופה". בעקבות פרסום דו"ח גולדסטון, ב-15 לספטמבר 2009, שהיפנה יותר מ-56 פעמים לארגון בצלם, הארגון המשיך לתמוך בוועדת גולדסטון ופעל אצל הממשל האמריקאי, האיחוד האירופי ואחרים על מנת להקנות לגיטמציה לדו"ח ולגרום לאימוץ המלצותיו.
• המנכ"לית לשעבר של הארגון, ג'סיקה מונטל טענה כי "ישראל יכולה להאשים רק את עצמה" על ההמלצות וההחלטות החד צדדיות של דו"ח גולדסטון. היא טענה גם שישראל "ירתה בשליח… וקברה את ראשה בחול."

טענות על 'פשעי מלחמה'

• במאי 2016, בצלם פרסם דו"ח "עלה התאנה של הכיבוש: מערכת אכיפת החוק הצבאית כמנגנון טיוח", הטוען, בין היתר, ש"המדינה מבטיחה כי מערכת אכיפת החוק הצבאית תיוותר רק בידי הצבא… שבמסגרתה נחקרים (לכאורה) הדרגים הזוטרים בלבד, בעוד הדרגים הבכירים – בצבא ומחוץ לו – פטורים ממתן דין וחשבון להפרות של החוק שבוצעו תחת סמכותם". בהמשך לפרסום הדו"ח, הארגון הכריז כי "בצלם לא יפנה יותר תלונות למערכת אכיפת החוק הצבאי הישראלי…. נמשיך לדווח על הפרות אבל לא נעזור עוד למנגנון הטיוח שמראש פוטר בכירים בצבא ובממשלה מאחריות למדיניות שלהם."
• ב-14 בינואר 2009, הארגון פרסם הודעה לעיתונות "קריאה ישראלית לפעולה הומניטרית דחופה בעזה" בה האשים את ישראל ב"הפרות חמורות של המשפט ההומניטרי הבינלאומי", "שימוש מופקר בכוח קטלני", וב"פגיעה לא-מידתית באזרחים", תוך התעלמות מוחלטת מהצרכים הביטחוניים של ישראל, ומההתקפות חסרות ההבחנה נגד אזרחים ישראלים.

חוסר במקורות מהימנים בנוגע ללחימה בעזה 2014-2012

• בצלם היה שחקן מרכזי בפרסום בהאשמות בדבר נפגעים אזרחים במבצע צוק איתן. בצלם הציג מידע ונתונים "ראשוניים" שהיו בלתי ניתנים לאימות ומבוססים באופן בלעדי על מקורות פלסטינים מעזה הנשלטת על ידי החמאס. בתור הנציג הישראלי ב"קבוצת ההגנה" של ארגון האו"ם לתיאום עניינים הומניטאריים (UNOCHA) בצלם סיפק מראית עין של אמינות לטענות האו"ם על נפגעים שיקבלו פרסום רב על ידי עיתונאים, מנהיגים פוליטיים ואחרים.
• ב-20 בספטמבר 2016, פירסם בצלם דו"ח שכותרתו "נוהל טיוח: חקירתם לכאורה של אירועי 'צוק איתן'", בטענה כי חקירות צה"ל אינן לגיטימיות כי "לא היו כל חקירות בנוגע לשאלות של מדיניות – ובכלל זה מדיניות התקיפה של בתים מאוכלסים שכתוצאה מיישומה הרג הצבא מאות בני אדם…" על בסיס זה נטען כי בצה"ל "אין דין וחשבון אלא טיוח בלבד."
• כפי שתועד על ידי NGO Monitor, טענות בצלם בדו"ח זה היו לקויות באופן יסודי לא מבוססות על עובדות ולא מבוססות מבחינה משפטית.
• שנתיים לאחר מבצע צוק איתן (2014), בצלם פרסם על פי טענתו "נתונים[] המתבססים על מחקר שטח מעמיק ומקיף" ביניהם זהותם של מעל 2,200 פלסטינים שדווחו כהרוגים במהלך העימות ונסיבות מותם.  בצלם טען כי מספר ההרוגים "מעמיד בספק את טענותיה של ישראל שכל המטרות להתקפה היו לגיטימיות, כי הצבא הקפיד על עקרון המידתיות בעת ביצוען וכי הוא נקט באמצעים לצמצום הפגיעה באזרחים." עם זאת, בצלם הציג מידע לקוי על פגיעות באזרחים בהתקפות נגד "משפחות שהופצצו בתוך ביתן" לכאורה, דוגמת תיאור מטעה של מספר חמושים פלסטינים כאזרחים תמימים.
• ב-28 לינואר 2015, בצלם פרסם דו"ח "דגל שחור: על המשמעויות המוסריות והמשפטיות של מדיניות תקיפת בתי המגורים ברצועת עזה בקיץ 2014" , הטוען באופן שקרי ש"דגל שחור של חוסר חוקיות התנוסס" מעל פעילות צהל במבצע צוק איתן. הדו"ח היה הרחבה של אינפוגרפיקה מתלהמת במהלך המלחמה על "משפחות שהופצצו בתוך ביתן (רשימה מתעדכנת). רצועת עזה, יולי-אוגוסט 2014." כפי שתועד בהרחבה על ידי NGO Monitor, הדו"ח והאינפוגרפיקה לא התבססו על עובדות, ראיות או ניתוח משפטי רציני.
• בצלם גם עשה דמוניזציה לישראל עם סדרה של פרסומים במהלך מלחמת עזה 2014, שחזרו על מידע והאשמות משפטיות שקריים או מסולפים.
• ב-9 במאי 2013 פרסם הארגון דו"ח בן 30 עמודים בשם" הפרות זכויות האדם במהלך מבצע 'עמוד ענן' 21-14 נובמבר 2012" בליווי הודעה לעיתונות. למרות הפרסום, הטענות בהודעה לעיתונות לא עלו בקנה אחד עם הדו"ח עצמו, ויצרו בכך תפיסה מוטעית בתקשורת על כך שצה"ל, בנוסף להאשמות נוספות, "הפר את המשפט ההומניטרי הבינלאומי".

עובדים

• ב-2 בנובמבר 2017, רמזה שרית מיכאלי, רכזת קשרי החוץ של העמותה, שישראל אשמה בהתעללות מינית שחווים ילדים בעזה. בתגובה למאמר שפורסם בעיתון "הארץ", שבו טען פסיכולוג ילדים כי "יותר משליש מהילדים שראיתי במחנה ג'באליה בעזה סיפרו לי שפגעו בהם מינית", צייצה מיכאלי: סוגרים שני מיליון איש בכלא גדול למשך עשור,והם יורדים מהפסים. מי היה מאמין?"
• ב-8 בינואר, 2016, תכנית התחקירים "עובדה" חשפה כי עובד בכיר בארגון בצלם, נאסר נאווג'ה, יחד עם פעיל קיצוני בהתארגנות תעאיוש, עזרא נאווי, דנו על הסגרת פלסטינים שמכרו אדמות לישראלים למנגנוני הביטחון של הרשות. תחת החוק הפלסטיני, מכירת אדמות לישראלים דינה מוות, ולפי עזרא נאווי, החשודים בכך, שלטענתו הוא סייע בהסגרתם, עונו ונרצחו.
• בשנת 2014, העיתונאי טוביה טננבאום פרסם בספרו "תפוס ת'יהודי", שיחה עם תחקירן בצלם, עטאף אבו-ראב, שהאשים את גרמניה ב"מתן כסף ליהודים" והתייחס לשואה כאל "שקר".
• המנכ"לית לשעבר של הארגון, ג'סיקה מונטל אמרה כי היא "חושבת שהמילה אפרטהייד שימושית בכדי להניע אנשים, בשל עוצמתה הרגשית. במקרים אחדים, המצב בגדה המערבית גרוע יותר מאשר האפרטהייד בדרום אפריקה".
• באפריל 2010, ליזי שגיא – חברת צוות ארגון בצלם ופעילה בארגונים אחרים, התפטרה לאחר לחץ שהופעל על הארגון בעקבות הצהרות שכתבה בבלוג האישי שלה, בהן: "יום הזיכרון לחללי צה"ל הוא קרקס פורנוגרפי של הכתרת השכול וסתימת פיות…ישראל מוכיחה דבקות בערכי הנאציזם… אל מול זה, גוזרת ישראל קופונים רבים בעולם, על חשבון השואה".

תרומות מישויות מדיניות זרות (בשקלים חדשים):

שנים 2019-2018 לפי דו״חות שנתיים זמינים, שנת 2021-2020 לפי דוחות רבעוניים זמינים

*עד 2014, NDC ניהל את כספי המענקים של שוויץ, שבדיה, דנמרק והולנד באמצעות התוכנית לזכויות אדם וממשל תקין; ב-2014, NDC הוחלף ב-NIRAS ואוניברסיטת בירזית, שמנהלים את המימון הממשלתי במסגרת המנהלת לזכויות אדם והמשפט הבינלאומי.

**ב-30 באוגוסט 2012, Bread Of The World התמזג עם 'שירותי הפיתוח הכנסייתים, Evangelischer Entwicklungsdienst-EED והקימו את  “Brot für die Welt – Evangelischer Entwicklungsdienst" שפירושו Bread for the World – Evangelical Church Development Service.