ארגון יש דין הוא ארגון לא-ממשלתי ישראלי פוליטי, המתוקצב כמעט לחלוטין (94%) באמצעות תרומות מגורמים זרים. בין הממשלות המממנות את הארגון ניתן למצוא את האיחוד האירופי, בלגיה, נורבגיה, הולנד, אירלנד, בריטניה, וגרמניה. הקרן החדשה לישראל (NIF) והמכון לחברה פתוחה של ג'ורג' סורוס גם הם חלק מתורמי הארגון.

 
בדוחות שמפיק הארגון, וכן בפעילויות ובשותפויות, מנסים לתאר את ישראל ואת כוחות הביטחון שלה כמי שאינם כפופים לשלטון החוק. פעילות זו היא חלק מאסטרטגיה רחבה יותר של "לוחמה משפטית" שמכוונת להגשת תביעות נגד בכירים ישראלים בבתי משפט בחו"ל ובבית הדין הפלילי הבינלאומי (ICC), אסטרטגיה שהודגמה היטב בכל תהליך שיתוף הפעולה בין וועדת גולדסטון והארגונים הלא-ממשלתיים בארץ. ערעור מעמד שלטון החוק והחקירות המתבצעות על ידי הרשויות בישראל הוא צעד מקדים להגשת תביעות על בסיס סמכות שיפוט אוניברסאלית, שאמורות לצאת לפועל רק אם ישראל אינה מצליחה למלא את מחויבויותיה המשפטיות.

 
כחלק מקמפיין זה,  יש דין פרסם ב-7 בדצמבר 2011 דו"ח בשם "חקירה לכאורה כישלון חקירת חשדות לעבירות של חיילים נגד פלסטינים". הדו"ח מומן על ידי האיחוד האירופי, אשר העניק לארגון  €150,000 למימון פרויקט שנועד "לשינוי המדיניות הישראלית בנוגע למחויבות אנשי כוחות הביטחון לתת דין וחשבון על הנעשה בשטחים הפלסטיניים הכבושים, באופן שיכיר ויקח בחשבון את חומרתם והאופי השונה של פשעי מלחמה, ובהבחנתם מפשעים רגילים ומקומיים" (ההדגשה אינה במקור).

 
ניתוח של NGO Monitor לדו"ח "חקירה לכאורה" מראה כי:

  • בדו"ח כשלים מתודולוגים רבים, כולל נתונים לא רלוונטיים, הנחה מוקדמת של אשמת מדינת ישראל ומסקנות אשר מעוותות ומערערות על סמכות הפרקליטות הצבאית והמשטרה הצבאית החוקרת.
  • יש דין טוען ש"רק שלושה אחוזים וחצי מהתלונות שמתקבלות במשטרה הצבאית החוקרת ובפרקליטות הצבאית בדבר עבירות פליליות שביצעו לכאורה חיילים באזרחים פלסטינים וברכושם בגדה המערבית מתורגמים לכתבי אישום". עם זאת, נתונים אלו מובאים ללא נתונים אחרים להשוואה (מאוכלוסיות אחרות או ממערכות משפט צבאיות של מדינות אחרות). אין לדעת האם הפער בין התלונות לכתבי האישום אכן משקף תופעה חריגה או שמא הוא משקף מערכת משפט שמתפקדת היטב.
  • על פי נתוני המרכז למחקר ולמידע של הכנסת (אשר לא נלקחו בחשבון בדו"ח של יש דין), בשנת 2009, 9% מהתיקים שנפתחו לשוטרים במחלה לחקירות שוטרים הסתיימו בכתבי אישום. על פי נתוני יש דין באותה שנה 7% מהתלונות כנגד חיילי צה"ל הסתיימו בהעמדה לדין פלילי. נתונים אלו מראים את הצורך בהשוואה, שלא נעשתה בדו"ח.
  • יש דין מודה שאינו מתייחס לשאלה "האם תובע צבאי זה או אחר 'טעה' או 'צדק' בהחלטתו לסגור תיק חקירה". בלא נתונים חיוניים אלו, הדו"ח של יש דין חסר ערך. (ניתן גם לפרש את נתוני הדו"ח כמשקפים אלפי תלונות חסרות בסיס המוגשות כנגד חיילים ישראלים, בעזרת ארגונים כמו יש דין).
  • אחוז ההרשעות הגבוה המוצג בדו"ח (90% על פי יש דין) מצביע על כך שהתובעים הצבאיים נוקטים בשיקול דעת נכון לפני הגשת כתב אישום ומבטיחים בכך שתביעות חסרות בסיב ראייתי או אחר לא יכבידו על המערכת המשפטית.
  • כמו כן, יש דין רומז כי "הכישלון" הישראלי נובע כתוצאה מאפליה נגד הפלסטינים: "קשה להימנע מהתחושה, שאילו היה מדובר בקורבנות מאוכלוסייה אחרת, הלחץ על צה"ל להשלים חקירות במועד סביר יותר היה נושא פרי". טענה זו ניתנת להפרכה בהתייחס לסטטיסטיקות שהוזכרו לעיל ממרכז המחקר והמידע של הכנסת.
  • שלושה ארגונים לא ממשלתיים נוספים, הממומנים על ידי תמיכה אירופית ועל ידי הקרן החדשה לישראל: המוקד, שוברים שתיקה ורבנים למען זכויות אדם, סיפקו "סיוע" ליש דין ואחראים גם הם לכתוב בדו"ח.

רקע

  • ב-6 בדצמבר 2010 התפרסמו בעיתון ישראל היום ציטוטים מתוך מסמך של יש דין שכותרתו "אכיפת החוק על אנשי כוחות הביטחון – קונספט 2011-2012", במסמך האסטרטגיה מתואר בפירוט פרויקט של יש דין ש"יעודד את הכנסת נושא פשעי המלחמה לתוך השיח המשפטי בישראל ביחס לפעולות של כוחות הביטחון בשטחים הכבושים." המטרה, אם כן, היא להפוך את האשמתם של חיילי צה"ל בפשעי מלחמה לחלק מהשיח בנוגע לישראל.
  • בין השנים 2011-2013 מפעיל ארגון יש דין פרויקט בהיקף של 234,000 "לשינוי המדיניות הישראלית בנוגע למחויבות אנשי כוחות הביטחון לתת דין וחשבון על הנעשה בשטחים הפלסטיניים הכבושים, באופן שיכיר וייקח בחשבון את חומרתם והאופי השונה של פשעי מלחמה, ובהבחנתם מפשעים רגילים ומקומיים" (ההדגשה אינה במקור). (האיחוד האירופי העניק 150,000€ למימון הפרויקט; על פי אתר יש דין גם אירלנד תרמה ₪331,200 לפרויקט אכיפת החוק על אנשי כוחות הביטחון).
  • יש דין מקיים שותפות עם ארגון שוברים שתיקה, ארגון של "חיילים משוחררים" המאשים את צה"ל ב"הידרדרות מוסרית הבאה לידי ביטוי גם באופי פקודות והוראות הפתיחה באש…"
  • בדוח שהוגש לוועדת טירקל (אפריל 2011) לבדיקת אירועי המשט לעזה, קובע יש דין כי "ישראל אינה עומדת בחובתה לחקור תלונות על הפרת-הדין על ידי חיילים. יש דין גם טוען "לחולשתו של שלטון החוק בגדה המערבית," ומבקר את אכיפת החוק על אזרחים ישראלים בגדה המערבית ואת חקירת המשטרה כלפי אלימות מתנחלים.
  • אמילי שפר, עורכת דין בצוות המשפטי של יש דין, סיפרה בראיון כי "ארגון יש דין נוסד כדי להשתמש בחוק ככלי ללחום בכיבוש הישראלי של השטחים הפלסטיניים".
  • מיכאל ספרד, היועץ המשפטי הראשי של יש דין ועורך הדוחות של הארגון טוען כי "אם תחת עינינו מתבצעים פשעי מלחמה ומתבסס שלטון אפרטהייד, זוהי חובתם המוסרית של אזרחי המדינה האחראית להילחם בכך אפילו אם משמעות הדבר היא שימוש באמצעים משפטיים חיצוניים."
  • למרות ניסיונותיהם להטיל ספק באמינות המערכת המשפטית בישראל, יש דין מגיש באופן קבוע עתירות לבג"ץ כדי לשנות את המדיניות הישראלית (לדוגמה, עתירה לביטול חוק האוסר הסעת פלסטינים בכלי רכב ישראליים בתחומי הגדה המערבית ועתירה לקבלת גישה לפרוטוקולים של בתי המשפט הצבאיים.)

 

תהליך הלוחמה המשפטית

  • האשמות השווא של  דוח גולדסטון לפיהן ישראל פגעה במתכוון באזרחים ברצועת עזה היא רכיב עיקרי בקריאות ארגונים לא ממשלתיים להעמדתם של בכירים ישראליים לדין פלילי בבתי משפט זרים ו/או בבית הדין הפלילי הבינלאומי.
  • ערעור מעמד שלטון החוק והחקירות המתבצעות על ידי הרשויות בישראל הוא צעד מקדים להגשת תביעות על בסיס סמכות שיפוט אוניברסאלית, שאמורות לצאת לפועל רק אם ישראל אינה מצליחה למלא את מחויבויותיה המשפטיות. מרכזיותו של תנאי זה הודגשה בדחיית עתירה של לוחמה משפטית על ידי בית-משפט בקנדה ב-2010 (מיכאל ספרד ואמילי שפר שימשו כשניים מתוך עורכי דין של התובעים), כאשר בית המשפט קבע כי "בחינת הראיות פשוט אינה תואמת את ההנחה" שנעשתה על ידי התובע לפיה בית המשפט העליון הישראלי "לא רצה לפסוק בנושא שיש בו רגישות פוליטית."
  • לאחר מבצע עופרת יצוקה ב-2008-2009, הגישו שבעה ארגונים לא ממשלתיים ישראליים, כולל יש דין, דוח משותף לוועדת גולדסטון בו טענו כי "מעבר להימנעות מליזום חקירה עצמאית של מכלול האירועים, קיים אף פגם מערכתי-מהותי בחקירתם של אירועים קונקרטיים." לפי הארגון, "היעדרן של חקירות במקרים של פגיעה והרג אזרחים, הביאו לתחושה של חסינות ושל פטור מעונש בקרב חיילים ומפקדים."
  • בעקבות דוח גולדסטון, נושא חוזר בפרסומים של ארגונים לא ממשלתיים היה שהחקירות הפנימיות לקויות ושהן עצמן מהוות הפרה של מחויבותה של ישראל לחוק הבינלאומי. כיוון שכך, טענו ארגונים אלה, יש להעמיד לדין בכירים ישראלים שאחראים לכאורה להפרות חוק, בבתי משפט מקומיים תחת סמכות שיפוט אוניברסאלית ו/או להביאם בפני בית הדין הפלילי הבינלאומי.
  • מסקנות אלה נדחו בדוח הסופי של וועדת האו"ם למעקב אחר מסקנות דוח גולדסטון – שבראשה עמדה השופטת בדימוס מניו-יורק מארי מקגואן-דייויס – אשר תפקידה היה להעריך אם "החקירות מתאימות לסטנדרטים בינלאומיים של עצמאות, יעילות יסודיות ומהירות." הוועדה מצאה ש"מערכת המשפט של הצבא הישראלי מקיימת מנגנון שמבטיח את עצמאותה ובמיוחד העובדה שהפצ"ר אינו כפוף בלעדית למטכ"ל והחלטותיו נבחנות על ידי התובע הכללי ובית המשפט העליון. הוועדה לא קיבלה כל ראיות חדשות שמערערות על ממצאים אלה."
  • החקירות שישראל ערכה והדוח של השופטת מקגואן צוטטו על ידי השופט ריצ'רד גולדסטון במאמר דעה שפרסם בוושינגטון פוסט באפריל 2011 בו הכריז כי "אם הייתי יודע אז מה שאני יודע היום, דוח גולדסטון היה מסמך אחר."

תפקידו של משרד עורכי הדין מיכאל ספרד

  • התמונה המלאה של היחס בין יש דין ובין מיכאל ספרד אינה ברורה: תחת הכותרת "ייעוץ משפטי" מופיע משרד עו"ד ספרד ולאחריו שמות שבעה מאנשי הצוות של המשרד. אמילי שפר – שותפה במשרד עו"ד ספרד מתארת את עצמה באתר LinkedIn כ"עורכת דין בארגון יש דין". בנוסף, חלק מהדוחות של יש דין חתומים על ידי ספרד כעורך (כאשר המשרד מספק את הייעוץ המשפטי), בעוד שאחרים מציינים הן אותו והן את אמילי שפר כעורכים.
  • מיכאל ספרד הוא הדמות הישראלית המובילה בתנועה בינלאומית של לוחמה משפטית כנגד ישראל. במאמר בהארץ כתב ספרד כי "המשפט הבינלאומי מחייב את כל מדינות העולם בחקירתם [של פשעי ופושעי מלחמה] ובהעמדתם לדין אם יש די ראיות. אם לא ישראל, אז אנגליה. אם לא בג"ץ אז בית הלורדים."
  • כחלק מפעולותיו ללוחמה משפטית, ספרד שיתף פעולה עם ארגון אל-חק בתביעה שהוגשה בקנדה בבקשה להכריז כי ישראל אשמה בביצוע "פשעי מלחמה" וכי גדר הביטחון אינה חוקית. התביעה נדחתה תוך הטלת חלק מהעלויות על התובעים. ספרד היה גם מרואיין חשוב בסרט התיעודי של אל-ג'זירה "אינתיפאדת בתי המשפט" שם הצהיר ספרד "אי אפשר לברוח מהאחריות לפעולות לא מוסריות ולא חוקיות רק כיוון שאתה מבצע את הזוועות האלה בשטח שיפוט שמאפשר זאת. אתה תירדף על כך במקומות אחרים. זהו המסר שלנו".
  • לאמילי שפר יש היסטוריה ארוכה כפעילה בארגונים הפועלים בשוליים הקיצוניים, בהם: יהודים נגד הכיבוש, תעאיוש והועד הישראלי נגד הריסת בתים. היא כתבה בעבר כי "כל עוד אני נמצאת בקרבת אנשים שאני בטוחה שאינם תומכים בציונות או בכל צורה כלשהי של דיכוי, אייני יכולה לכבד את המסורת בנוחות, או אפילו להיות בטוחה שאני רוצה להיות חלק ממנה". כמו כן, היא גם עבדה על התביעה של קנדה.
  • ספרד ושפר לקחו חלק במושבים של טריבונל ראסל על פלסטין, בעניין "שותפות לדבר עבירה והמחדל של האיחוד האירופי והמדינות החברות בו… בהנצחת הפרות החוק הבינלאומי המתבצעות על ידי ישראל" ובעניין "האם יחסה של ישראל לאוכלוסייה הפלסטינית תואם ביחס ישיר להגדרות החוקיות הבינלאומיות של פשע האפרטהייד" בהתאמה.