מדה אל-כרמל וקמפיין "יום אחד- מאבק אחד"

ב-9 בנובמבר 2009, 20 ארגונים לא ממשלתיים ב-11 מדינות קיימו אירועים כחלק מקמפיין "יום אחד- מאבק אחד", שאורגן על-ידי הקואליציה לזכויות מיניות וגופניות בחברות מוסלמיות. המתאמים הבינלאומיים של הכנס תיארו את התמריצים לקיום הקמפיין:

"זכויות אדם, כולל זכויות מיניות וזכויות לפריון, היו תחת מתקפה בכל החברות המוסלמיות. עליית השמרנות, המוגברת על-ידי מיליטריזם, חוסר שוויון גובר, הפוליטיזציה של הדת ואיסלאמופוביה חיזקו את האידיאולוגיות הדתיות הקיצוניות והפטריארכאליות".

בניגוד לכך, שלושת הארגונים המייצגים את "פלסטין" (למרות שכל השלושה ממוקמים בתוך גבולות הקו הירוק) – מדה אל-כרמל, נשים נגד אלימות ($794,500 מהקרן החדשה לישראל בשנים 2006-2008) והפורום הערבי למיניות, חינוך ובריאות – לא התמקדו בחברה המוסלמית. במקום, הארגונים הללו, הממומנים בחלקם על-ידי האיחוד האירופי והקרן החדשה לישראל (פרטים בהמשך), בחרו:

"להדגיש [] את ההפרות המבניות והחוקיות הישראליות של זכויותיהם המיניות, הגופניות, הפסיכולוגיות, החברתיות והכלכליות של הפלסטינים, אשר מצטלבות עם ההקשר החברתי הפטריארכאלי אשר מרסנות חירויות אישיות, מנציחות את מעמדן הנחות של הנשים וכופות שתיקה במקרים של אלימות פיזית, פסיכולוגית ומינית המבוצעת כלפי נשים".

גרסתם לקמפיין, תחת הכותרת "אדמתי, מקומי, גופי ומיניותי: פלסטינים בצל החומה", כוונה "לחשוף [] את המדיניות הישראלית הגזענית".

מדה אל-כרמל ו"כרזת האונס"

כחלק מהקמפיין, מדה אל-כרמל, ביחד עם קבוצה נוספת, פרסמו הודעה לעיתונות (9 בנובמבר, 2009) שציינה את שמו נציג של מדה אל-כרמל כ"מרכז תקשורתי" לקמפיין. ההודעה לעיתונות הופצה באופן מקוון ובדוא"ל עם שתי כרזות מצורפות:
1. תיאור מגע מיני בלתי רצוי כלפי אישה פלסטינית הנעשה בידי חייל ישראלי, לצד הכיתוב: "בעלה צריך היתר כדי לגעת בה. הכיבוש חודר לחייה כל יום!"
2. תיאור מגע מיני בלתי רצוי הנעשה כלפי גבר פלסטיני ע"י חיילת ישראלית, עם כיתוב מותאם.

בכתבה בעיתון ה-Jewish Chronicle אודות הכרזה, חוקר מטעם מדה אל-כרמל הכחיש כי נושא הקמפיין היה אונס או הטרדה מינית: "ניסינו להראות כיצד לנושא הפוליטי, שהוא מה שכולם מדברים עליו, יש אפקט יומיומי על חיי האישה הפלסטינית. הכרזה הייתה רק אמצעי אומנותי להעברת המסר". יושב ראש הקרן החדשה לישראל-בריטניה, ניקולס ספיר, הגן על הכרזה: "הקרן החדשה לישראל תמשיך לתמוך בהם בעניינים של חיזוק הדמוקרטיה [הישראלית] המשגשגת".

מכל מקום, במכתב ל- Jewish Chronicle, מנהלת תוכנית לימודי המגדר של מדה אל-כרמל טענה כי: "הפורום הערבי למיניות הפיק והפיץ לבדו את הכרזה המוצגת בכתבה [של העיתון]", וכי מדה אל-כרמל אינו אחראי לתכניה.

טענה זו אינה עולה בקנה אחד עם ההודעה לעיתונות שהופצה (יחד עם הכרזה) בשמו של מדה אל-כרמל, כמו גם עם ההערות ב- Jewish Chronicle. מעבר לפוסטר עצמו, רכיבים אחרים של הקמפיין, כפי שצוין לעיל, התבססו על האשמות אודות "המדיניות הגזענית של ישראל".

 

הצהרת חיפה (15 למאי, 2007)

מדה אל-כרמל שיחק תפקיד מרכזי בחיבור הצהרת חיפה, "הצהרה מוסכמת אודות החזונם הקולקטיבי שהאזרחים הפלסטינים בישראל חיברו על עצמם". המסמך קורא ל"שינוי בהגדרתה [של מדינת ישראל] ממדינה יהודית למדינה דמוקרטית" ול"הכרה בזכות השיבה ופעולה ליישומה".

ההצהרה מסכמת כי "אנו סבורים כי ניצול השואה ותוצאותיה למתן לגיטימציה לזכותם של היהודים להקים את מדינתם על חשבון העם הפלסטיני, מפחית מערך הלקחים האוניברסאליים – האנושיים והמוסריים – של האירוע הרה האסון הזה".

המחברים "מתבוננים בגאווה בהתנגדות של בני עמנו ומנהיגיו הלאומיים למשטר הצבאי" ומתייחסים ל"תנועה הציונית שביצעה מעשי [ה]טבח" ו"המדיניות [הישראלית] של דיכוי ורדיפה, החורגת אף מזו שהפעיל משטר האפרטהייד בדרום אפריקה".

ישנה התייחסות סמלית בהצהרת חיפה ל"זכותו של העם היהודי-ישראלי להגדרה עצמית", אולם ערכה נפחת תחת האופן בו מוחקת ההצהרה את המסגרת היהודית של המדינה.

 

מימון