בארבע השנים מאז חטיפת החייל הישראלי גלעד שליט, החלק הארי של הארגונים הלא ממשלתיים לזכויות אדם התעלמו על פי רוב ממצבו. שליט נחטף משטח ישראל ב-25 ליוני 2006, ומאז הוא מוחזק בשבי בעזה בלא אפשרות גישה לועד הבינלאומי של הצלב האדום, תוך הפרה ישירה של אמנת ז'נבה.

ביום השנה הרביעי לחטיפת שליט, מרבית הארגונים הללו ממשיכים בשתיקתם. יוצאי דופן היו הארגונים

HRW (Human Rights Watch) , בצלם והועד הציבורי נגד עינויים בישראל PCATI): HRWו- PCATI קראו לחמאס לאפשר גישה לשליט, ובצלם קראו לשחרורו. אמנסטי אינטרנשיונל אשר היה בהתחלה פעיל בנושא שליט, בדרגת מעורבות מוגבלת, שתק.
 

 

HRW
בנוסף לפרסום ההצהרה ביום השנה לחטיפת שליט בשנים
2009 ו-2010, HRW הזכיר את שליט במספר הודעות לעיתונות, אך הארגון לא יזם קמפיין משמעותי לשחרורו. לדברי גורמים בארגון, "בכירים בחמאס סרבו לבקשת HRW לבקר את שליט ולבדוק את תנאי מאסרו במהלך פגישה שנערכה בעזה במאי [2010] באומרם כי הם לא יקחו את הסיכון שמקום הימצאו יתגלה, למרות שב-HRW הציעו לנסוע למקום בעיניים מכוסות ולקבל על עצמם כל אמצעי זהירות ביטחוניים אחרים שחמאס ביקש".

עם זאת, על מנת לאזן את ההצהרה, HRW ציין כי מאז יוני 2007, ישראל מנעה מעצורים פלסטינים מעזה מלקבל ביקורים משפחתיים, והארגון טען זו הפרה של אמנת ז'נבה (בניגוד לשליט, העצורים הפלסטינים מורשים להחליף מכתבים). הפרשנות של HRW למשפט הבינלאומי היא עיוות1.
 

הצהרות HRW:

אזכורים קצרים של גלעד שליט:

 

 

בצלם

ביום השנה השלישי והרביעי לחטיפת שליט, בצלם פרסם הודעות לעיתונות הקוראות לשחרורו. בנוסף, מדור "רצועת עזה" שבאתר האינטרנט של בצלם כולל תת-מדור שכותרתו "על חמאס לשחרר לאלתר את גלעד שליט". ישנו גם קטע על גלעד שליט במאמר "המצור על רצועת עזה".

אמנסטי

מיד לאחר חטיפת שליט, בהשוואה לארגונים אחרים, אמנסטי לקח חלק פעיל יחסית בעניינו. עם זאת, הצהרתו האחרונה של הארגון בתמיכה בזכויותיו של גלעד שליט היא מתאריך ה-24 בנובמבר, 2009.

בעקבות דו"חות לפיהם שליט ישוחרר בחילופי שבויים, אמנסטי קרא ליחס אנושי יותר כלפיו, לגישה של הועד הבינלאומי של הצלב האדום אליו ולקיום קשר סדיר עם משפחתו. בו בזמן, אמנסטי "ביקר את הרשויות הישראליות בשל השימוש במעצרים מנהליים" וערך השוואה בלתי מוסרית בין טיפול החמאס בשליט לבין מדיניות ישראל כלפי האסירים הפלסטינים מעזה.

בהודעות  מה-1 ביוני 2010, וה-17 ביוני 2010, אמנסטי הזכיר את גלעד שליט כ"אחת מההצדקות הישראליות למצור" ו"לענישה קולקטיבית". ריקארדו פסיפיסי, נשיא הקהילה היהודית ברומא, ציין את "היעדרותם המשמעותית" של נציגי אמנסטי אינטרנשיונל מהטקס הבין-דתי שקרא לשחרור שליט, ושנערך בקולוסיאום ברומא ביוני 2010.

 

רופאים לזכויות אדם-ישראל (PHR-I)

ארגון רופאים לזכויות אדם-ישראל הזכיר בפעם האחרונה את גלעד שליט בידיעת חדשות מה-24 באוגוסט 2009, בהקשר של החלטת שירות בתי-הסוהר למנוע ביקורים מאסירים ביטחוניים הכלואים בישראל. הארגון טען שהזכות לביקורים משפחתיים מקודשת באמנות בינלאומיות, וקרא לשחרורו של שליט. "עד אז, עלינו לוודא כי הוא מוחזק בתנאים המתאימים לאמנות הבינלאומיות, ולאפשר לצלב האדום לבקרו ולהעביר מידע למשפחתו".

גישה

ב-1,000 הימים הראשונים לשביו, ארגון גישה (הטוען לקידום חופש התנועה) לא הביע שום התייחסות לחטיפתו של גלעד שליט, כליאתו או הטיפול הלא הומאני כלפיו. במרץ 2009, ארגון גישה הצהיר ש"חזרתו של שליט למשפחתו ולביתו היא מטרה ראויה", אולם מאז הוא נותר אילם בנושא.

המאמר של גישה "שאלות נפוצות: הגבלות על מעבר סחורות לרצועת עזה וממנה", כולל את השאלות הבאות: "למה ישראל צריכה להקל על פלסטינים מעזה, כשהם ממשיכים לירות קסאמים ולהחזיק בגלעד שליט?" בתשובתו, טוען גישה כי  הסגר של ישראל על עזה הוא "ענישה קולקטיבית, עליה אוסר המשפט הבינלאומי". בעוד שירי הטילים של חמאס על אזרחים ישראליים הוא "הוא פסול ומהווה הפרה של המשפט הבינלאומי", גישה מציין כי "דבר זה והשבי המתמשך של גלעד שליט…אינם מצדיקים הטלת הגבלות על חופש התנועה על כלל האוכלוסייה האזרחית הפלסטינית ברצועה, ולמעשה להעניש אותם בגין נסיבות פוליטיות ואחרות שאינן בשליטתם."
 

הועד הציבורי נגד עינויים בישראל- PCATI

ב-26 ליוני 2010 קרא הועד הציבורי נגד עינויים בישראל לרשויות בעזה המחזיקות בגלעד שליט "להביא את המעצר המבודד שלו לסיום מיידי ולאפשר ביקור מיידי של הצלב האדום או סוכנות בינלאומית אצלו". ב-2006, יומיים לאחר חטיפת שליט, הועד הציבורי נגד עינויים בישראל היה חלק מקבוצת ארגונים ישראלים ופלסטינים שקראו ל"כל הקבוצות המחזיקות בחייל הפצוע גלעד שליט לדבוק באמנת ז'נבה המטילה אחריות להגנה על חברים בכוחות הביטחון שהנינם פצועים וחולים, ואחריות לספק להם טיפול רפואי הולם".

(1) ועידת ז'נבה השלישית מפרטת את זכויות שבויי המלחמה: הזכות לטיפול אנושי (סעיף 13), הזכות לדעת את מיקום השבוי (סעיף 23), הזכות לשלוח ולקבל מכתבים וגלויות על בסיס חודשי (סעיף 71), הזכות לגישה בלתי-מוגבלת לצלב האדום (סעיף 126), וזכויות אחרות. ביקורים משפחתיים לא מצוינים בפירוט.