הציבור, התקשורת, הממשלה והכנסת מנהלים דיון סוער אודות המימון המסיבי של ארגונים לא ממשלתיים בעלי אופי פוליטי בידי ממשלות זרות. חששות מהותיים לגבי מניפולציה של הדמוקרטיה הישראלית בידי ממשלות זרות באמצעות מימון לארגונים, וחששות לגבי ההשפעה של קבוצות אלו, היו הגורמים שעוררו את הדיון הזה.

הסיקור התקשורתי של הנושאים האלה, הן בישראל והן מחוצה לה, הוא לעיתים קרובות מסולף ומבולבל. שאלות בסיסיות אודות ארגונים לא ממשלתיים, מימונם והחקיקה המוצעת על ידי הכנסת אינן מקבלות מענה ראוי.
NGO Monitor חוקר את הנושאים הללו מאז שנת 2002, כולל פרטים אודות מימון ממשלות זרות (בעיקר אירופאיות), מדיניות המימון הייחודית לארגונים לא ממשלתיים כפי שהיא מיושמת על ידי הממשלות האירופיות כלפי ישראל, המחסור בשקיפות במדיניות זו והסתירה שבין הצהרותיהם הפומביות לפעילויות שלהם- כל אלו הם נושאים מרכזיים לניתוח הזה.
 
השאלות הנפוצות המוצגות כאן מתייחסות אל השאלות המרכזיות ומציגות את העובדות הבסיסיות הנחוצות על מנת לקדם דיון מושכל ומהותי בנושאים המורכבים הללו.
 
מה הוא ארגון לא ממשלתי?
תיאורטית, ארגונים לא ממשלתיים הם קבוצות אוטונומיות, ללא כוונת רווח וללא השתייכות פוליטית, הטוענות לקידום אג'נדה המבוססת על ערכים מוסריים אוניברסאליים דוגמת זכויות אדם, דמוקרטיה, הגנת הסביבה וכד'. ארגונים לא ממשלתיים עשויים לתרום לחברה האזרחית ולדמוקרטיה באמצעות שימוש בעוצמה הרכה שלהם כדי לאתגר ממשלות ולקדם אינטרסים חברתיים, אבל הם עצמם אינם בהכרח מוסדות דמוקרטיים. אין לארגונים לא ממשלתיים מערכת של איזונים ובלמים, והבכירים רבי העוצמה שלהם מספקים בדרך כלל דין וחשבון רק למממנים ולפעילים שלהם, ולא לאזרחים או לחברות שחייהם מושפעים ישירות מפעילויותיהם.
 
האם ארגון לא ממשלתי יכול לקבל חלק משמעותי מתקציבו מממשלות, ועדיין להיחשב כארגון  "לא ממשלתי"?
לא. כפי שצוין לעיל, ארגונים לא ממשלתיים אמורים לייצג את החברה האזרחית, ולא את האינטרסים של ממשלות זרות. ארגונים לא ממשלתיים ישראלים המקבלים מימון מממשלות זרות מרוויחים מהדימוי המוטעה של היותם "לא ממשלתיים", א-פוליטיים, ומבוססים ב"חברה האזרחית". הממשלות המממנות משתמשות במסגרת הזו גם כדי להצדיק את השימוש שלהם בארגונים לא ממשלתיים כמכשיר פוליטי, ובהיקף ייחודי לישראל.
 
כמה ארגונים לא ממשלתיים הממומנים בידי ממשלות זרות פועלים בישראל?
על אף שהיקף המימון של ממשלות אירופיות ואחרות עבור ארגונים פוליטיים בישראל הוא נרחב, בלתי אפשרי לערוך חשבון כולל. זאת מכיוון שבמשך שנים רבות המימון הזה נעשה ברובו בסודיות. בנוסף לכך, עמותות ישראליות רבות אינן מגישות דו"חות שנתיים לרשם העמותות- תוך הפרה של החוק הישראלי. עם זאת, מידע נוסף יהפך לזמין יותר, לאחר יישום חוק "חובת גילוי לגבי מי שנתמך על ידי ישות מדינית זרה" (פברואר 2011).
נכון לנובמבר 2011, דו"חות המחקר של NGO Monitor מפרטים 23 ארגונים לא ממשלתיים פוליטיים ישראלים הממומנים בידי ממשלות זרות, כולם מתנגדים באופן פעיל, וברמות שונות, למדיניות של ממשלת ישראל שנבחרה בצורה דמוקרטית. מספר ארגונים רבי עוצמה מקבלים למעלה מ-70% מהתרומות השנתיות שלהם מממשלות זרות. (ראו כאן)
 
כיצד הארגונים הלא ממשלתיים הללו תורמים לקמפיינים פוליטיים ולפעילויות פוליטיות מחוץ לישראל?
למרות שרוב המימון מהממשלות הזרות מיועד רשמית ל"חינוך הציבור הישראלי" ול"שינוי דעת הקהל" (וזאת תוך הפרה של הנורמות אודות אי התערבות בדמוקרטיות אחרות), הארגונים הישראלים הללו מאוד פעילים גם כלפי חוץ- בקמפיין הדה לגיטימציה ובלוחמה הפוליטית נגד ישראל. הקמפיין הזה גובש ב-2001 בועידת האו"ם נגד הגזענות בדרבן שבדרום אפריקה, כאשר 1,500 ארגונים לא ממשלתיים אימצו מסמך ותכנית פעולה הקוראת ל"בידוד מוחלט של ישראל". על מנת להגשים מטרה זו, ארגונים לא ממשלתיים מתייגים את ישראל לעיתים קרובות כמדינת "אפרטהייד", מאשימים אותה בהאשמות שקריות אודות "פשעי מלחמה", מקדמים חרם, משיכת השקעות, וסנקציות (BDS-Boycott, Divestment and Sanctions) נגד ישראל, מגישים תביעות "לוחמה משפטית" נגד בכירים ישראלים, בין שאר הטקטיקות בהן הם משתמשים.
 
ארגונים לא ממשלתיים ישראלים משתתפים בעקביות בקמפיינים האלה, כולל במהלך השדלנות הפוליטית אותה הם מבצעים אצל ממשלות אירופה והאו"ם. רבים מהם השתתפו באופן מרכזי בהליך המוטה של דו"ח גולדסטון. דו"ח גולדסטון על מבצע עופרת יצוקה -כלי עיקרי בדה-לגיטימציה של ישראל – הכיל ברובו האשמות שקריות ובלתי ניתנות לאימות. כחלק מהקמפיינים הפוליטיים שלהם, ארגונים ישראלים סיפקו האשמות חסרות בסיס, כולל בנושאים רבים שאינם קשורים למלחמה בעזה; קיבלו מקום  בולט בדו"ח גולדסטון הסופי. זאת; התעלמו מאלפי הרקטות ששוגרו על ידי חמאס, אשר כל אחת מהן מהווה פשע מלחמה; פעלו לשכנוע הממשלות האירופיות הפטרוניות שלהם לאמץ את ההמלצות המוטות של הדו"ח; והתנגדו באופן פעיל למאמצים בקונגרס האמריקאי להתנגד לדו"ח.
 
נוסף לכך,לרבים מהארגונים הלא ממשלתיים הישראלים הללו (כולל בצלם, עדאלה, רופאים לזכויות אדם- ישראל, הועד הציבורי נגד עינויים בישראל) יש לוביסטים בערי בירה של מדינות זרות, אשר מבקשים מימון נוסף ומקדמים את האג'נדות הפוליטיות הפרטיות של הארגון. השימוש במימון ממשלתי עבור שתדלנות מסוג זה אינו עולה בקנה אחד עם עקרונות הממשל התקין.
 
מדוע ממשלות זרות מספקות כל כך הרבה כסף לארגונים לא ממשלתיים פוליטיים ישראלים?
ממשלות אירופיות ואחרות משתמשות במימון ישיר לארגונים לא ממשלתיים ישראלים על מנת לקדם את ההשקפות והאינטרסים שלהם, בלא כל קשר ולעיתים קרובות אף בניגוד למדיניות של נבחרי הציבור הישראלי. הארגונים שמקבלים מימון שכזה מקדמים מדיניות מנוגדת בנושאים מורכבים ורגישים ביותר דוגמת ירושלים, עתיד הגדה המערבית, תגובות לטרור בעזה ונושאי ליבה אחרים המרכזיים לחיי אזרחי ישראל. במקום להציג את השקפותיהן בציבור בדרכים דיפלומטיות מקובלות, ממשלות זרות מתמרנות את הדמוקרטיה הישראלית באמצעות מימון מסיבי של שולי המפה הפוליטית הישראלית.
 
בכירים באיחוד האירופי, והארגונים הלא ממשלתיים המקבלים את המימון, טוענים לעיתים קרובות כי הסכם ההתאגדות בין האיחוד האירופי וישראל מאפשר מימון של ארגונים לא ממשלתיים לזכויות אדם, וכי הממשלה הישראלית הסכימה לכך מראש. זהו, בלשון המעטה, ייצוג שלא כהלכה של ההסכם אשר מתמקד בשיתוף פעולה כלכלי ודיאלוג פוליטי בין הצדדים על בסיס סימטרי. שום דבר בהסכם אינו מעניק לגיטימציה להליכים סודיים המספקים מימון לקבוצות אופוזיציה ללא כל אחריותיות דמוקרטית. בנוסף, מימון שכזה ללא התייעצות עם ממשלת ישראל עשוי להתפרש כהפרה של הסכם זה.
 
מיהן הממשלות המעורבות?
המממנות הממשלתיות העיקריות לארגונים לא ממשלתיים ישראלים הם האיחוד האירופי ומדינות אירופאיות כולל שוודיה, נורבגיה, דנמרק, בריטניה, אירלנד, הולנד, שוויץ, ספרד, פינלנד, בלגיה וצרפת.
 
רוב הממשלות הללו מממנות ארגונים לא ממשלתיים ישראלים באמצעות מספר מסגרות שונות , כולל באמצעות משרדי חוץ, וגם דרך חברות באיחוד האירופי.
 
נוסף לכך, ממשלות רבות מבצעות מיקור חוץ של סיוע החוץ שהן מגישות – כולל תמיכה בארגונים לא ממשלתיים –  לארגונים הומניטאריים מקומיים ובינלאומיים אשר מחלקים את המענקים בתוך ישראל.משמעות הדבר היא שארגונים לא ממשלתיים ישראלים מקבלים לעיתים קרובות מימון ישיר ומימון עקיף מאותה הממשלה. לדוגמא- מימון מ-ICCO (מוסד כנסייתי, הולנד), Oxfam Novib (ארגון סיוע הומניטארי, הולנד), Diakonia (מוסד כנסייתי, שוודיה), DanChurchAid (מוסד כנסייתי, דנמרק) ו-Trocaire (מוסד כנסייתי, אירלנד) – מקורו בממשלות זרות.
 
האם חלק משמעותי מהמימון האירופי לארגונים לא ממשלתיים פוליטיים בישראל אינו שקוף, על אף שמדובר בהפרה של נורמות דמוקרטיות בסיסיות?
כן. בעוד מספר ממשלות, במיוחד בריטניה, הגבירו את השקיפות, ואחרים סיפקו תשובות משמעותיות לשאלות המחקר של NGO Monitor, רוב ההחלטות בתחום זה מפרות את נורמות השקיפות. יש מעט מאוד מידע כיצד נעשות החלטות המימון, מי מקבל אותן, תוצאות ההערכה שמתבצעת לפרויקטים (במידה ואכן מתבצעת) אינן פומביות, ולעיתים קרובות הסכומים ופרטים אחרים נשמרים בסודיות, ואם הם מתפרסמים –  זה נעשה בצורה מאוד מבולבלת ובלתי עקבית. העדר פיקוח פרלמנטארי ברוב המדינות ובאיחוד האירופי מוסיף להשלכות הסודיות.
 
בתוך ישראל, ארגונים לא ממשלתיים רבים אינם מגישים לרשם העמותות את הדו"חות השנתיים הנדרשים. מצב זה נמשך מזה שנים בשל העדר אכיפה והרתעה של מפרי החוק.
 
במקרים אחרים, ההחלטות לגבי המימון נעשות בסודיות בידי יחידים אנונימיים שנבחרו בידי השגרירויות בתל אביב, נציגויות ברמאללה ומסגרות אזוריות אחרות, תוך שימוש בהליכים המוחבאים מהבכירים ומהפיקוח המיניסטריאלי.
 
כתוצאה מסודיות זו, ניגודי עניינים והפרות אחרות של מנהל תקין אינן יכולות להימנע או להיחשף.
 
בכמה כסף מדובר?
בשל החוסר בשקיפות אצל חלק מהמממנים האירופיים והארגונים הלא ממשלתיים הישראלים, והמימון העקיף המשמעותי באמצעות ארגוני סעד, אין אפשרות לנקוט במספר מדויק. אנו יודעים כי למעלה מ-27 מיליון שקלים מסופקים לארגון לא ממשלתיים ישראלים בעלי אוריינטציה פוליטית בידי ממשלות זרות על בסיס שנתי (מימון נוסף מממשלות זרות ניתן לארגונים לא ממשלתיים פלסטינים ובינלאומיים הפעילים בקמפיינים של דה-לגיטימציה).
 
האם הארגונים הלא ממשלתיים האלה מדייקים בטענותיהם אודות הפרות זכויות אדם והפרות חוק בידי ישראל?
ניתוחים מפורטים של טענות שנעשו בהקשר של מלחמת לבנון השנייה (2006), מבצע עופרת יצוקה (2008-2009) ודוגמאות רבות אחרות מראות כי הדו"חות של הארגונים הלא ממשלתיים הם לעיתים קרובות שקריים, בלתי ניתנים לאימות, ומסולפים. באופן דומה, ארגונים לא ממשלתיים מעוותים ומציגים שלא כהלכה את החוק הבינלאומי במטרה לקדם את פעילותם נגד המדיניות הישראלית. בין אם ב"טבח" בג'נין ב-2002 (מבצע חומת מגן), ובין אם בטענות על אזרחים הרוגים בעזה, העובדות האמיתיות נודעות רק לאחר שהדיסאינפורמציה מצד הארגונים הלא ממשלתיים כבר קיבעה את האג'נדה התקשורתית והפוליטית.
 
מהו אפקט ההילה של הארגונים לא ממשלתיים?
הצהרות מצד ארגונים לא ממשלתיים המכנה עצמם ארגוני זכויות אדם מתקבלות באופן יומיומי על ידי עיתונאים, דיפלומטים, אנשי אקדמיה, נציגים באו"ם כהצהרות שאין לערער עליהן או לפקפק בהן. במקום לתפוס את הארגונים הפוליטיים ככאלה, הם נתפסים לעיתים קרובות בידי קהל חשוב כפוסקים אובייקטיביים מבחינה מוסרית. "אפקט ההילה" הזה מספק חסינות מבדיקה ומביקורת, ומגביר מאוד את עוצמת הארגונים.
 
האם התפקיד שממלאים ארגונים לא ממשלתיים הממומנים בידי ממשלות זרות בישראל הוא ייחודי?
לא ניתן למצוא בשום מקום אחר תופעה דומה, הן מבחינת הסכומים הניתנים לארגונים, והן מבחינת מספרם הרב של הארגונים הללו. רק בישראל קיימים עשרות ארגונים לא ממשלתיים הפועלים תחת אצטלה של זכויות אדם אשר מהימנותם והשפעתם מוגברת באופן מלאכותי על ידי מימון זר מסיבי. אין שום מקרה אחר, בהיקף ובצורה, שבו מדינות ריבוניות ודמוקרטיות מתמרנות את הפוליטיקה הפנימית, ומקדמות מדיניות מנוגדת לזו של הממשלה במדינה ריבונית דמוקרטית אחרת.
 
מה ניתן לעשות על מנת לאזן את ההשפעה המלאכותית שיש לארגונים לא ממשלתיים הממומנים בידי ממשלות זרות בישראל ולאזן את תפקידם בלוחמה הפוליטית?
חיוני לקיים דיון ציבורי שקוף ומושכל, הן באירופה והן בישראל. ראוי לחלוטין שנציגים שנבחרו באופן דמוקרטי יציגו חקיקה אשר מבקשת להתמודד עם המימון הבעייתי הזה. ועדות הכנסת דנות בחקיקה, מציעות תיקונים ועורכות דיונים ערים- כל אלה משקפים מערכת דמוקרטית נמרצת.
 
הרעיונות של שקיפות פיננסית וזכות הציבור לדעת מהוות היסודות של כל דמוקרטיה, והן המפתח לסיום ההשפעה המלאכותית הזו. חקיקה המקדמת שקיפות, וקשרים דיפלומטיים עקביים בדרג גבוה עם ממשלות זרות ביחס למימונן את הארגון לא ממשלתיים הן חיוניות בהקשר זה.
 
על מנת להגיע לשורש הבעיה, ממשלות אירופיות חייבות לאכוף שקיפות, לאפשר דיון ציבורי מושכל ולראות עצמן כאחראיות על המימון אותן הן מספקות לארגונים לא ממשלתיים.
 
הצעות החוק בנושא המימון לעמותות
 
מה אומרות הצעות החוק שהוגשו?
שתי הצעות חוק שונות הוצעו ואושרו להמשך התדיינות בועדת השרים לענייני חקיקה:
 
  1. הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מיסוי הכנסה למוסדות ציבוריים המקבלים תרומה מישות מדינית זרה), התשע"א–2011, (פניה קירשנבאום, ישראל ביתנו): הצעה זו משיתה שיעור מס של 45% על הכנסה מתרומות של ממשלות זרות. על פי הצעה זו, ארגונים המקבלים מימון ממדינת ישראל לא תהיינה כפופות לתיקון זה.
להצעת החוק המלאה הקש כאן
 
  1. הצעת חוק העמותות (תיקון – איסור תמיכה של ישות מדינית זרה בעמותות פוליטיות בישראל), התשע"א–2011, (אופיר אקוניס וציפי חוטובלי, ליכוד): על פי הצעה זו תרומות מממשלות ומגופים בינלאומיים (דוגמת האיחוד האירופי והאו"ם) ל"עמותות פוליטיות" יוגבלו לסכום של 20,000 ₪ בשנה.
להצעת החוק המלאה הקש כאן
 
מה הכוונה ב"עמותות פוליטיות"?
זהו הביטוי הבעייתי ביותר בהצעת החוק, כיוון שקשה להגדירו באופן אובייקטיבי, והגוף או היחידים שאמורים לערוך את ההגדרה אינם מזוהים.
 
במהלך הליכי החקיקה של חוק "חובת גילוי לגבי מי שנתמך על ידי ישות מדינית זרה" ביטוי זה הוסר מהצעת החוק.
 
האם ישראל אסרה על כל המימון לארגון לא ממשלתיים פוליטיים?
לא. הצעות החוק הנ"ל נמצאות בשלבים מוקדמים של הליך החקיקה. כפי שהודגם ע"י חוק "חובת גילוי" ודוגמאות רבות אחרות, ההצעה יכולה להשתנות בצורה דרמטית מההצעה הראשונית עד כניסתה לבסוף לספר החוקים, אם אכן ההצעה תהפך לחוק.
 
במבט קדימה: (1) הצעת החוק תובא למליאת הכנסת לקריאה טרומית. משם (2) היא תשלח לוועדת החוקה חוק ומשפט, שם היא תעבור דיון ותתוקן בהתאם. התיקונים נעשים תוך התייעצות עם מומחים ממשרד המשפטים וממשרד היועץ המשפטי לממשלה.
 
אם הצעת החוק לא נפסלת בידי הוועדה (3) ההצעה מובאת אל מליאת הכנסת לקריאה ראשונה. לאחר מכן היא (4) מוחזרת לוועדה לתיקונים נוספים. (5) ההצעה מוחזרת למליאה לקריאה שנייה ושלישית (לעיתים באותו יום).
 
ברגע שההצעה מאושרת ונכנסת לספר החוקים, יש באפשרותו של כל אדם או ארגון לעתור לבית המשפט העליון אם הוא או היא חושבים שהחוק מפר זכויות כלשהן או עומד בניגוד לאחד מחוקי היסוד.
 
ארגונים לא ממשלתיים ובכירים של ממשלות אירופיות המעורבים במימונם יצאו בקמפיין כנגד כל הצעה להסדיר את נושא המימון, גינו אותן כ"אנטי דמוקרטיות" או כ"פשיסטיות". האם התיאורים שלהם מדויקים?
הצעות רבות הנוגעות לארגונים לא ממשלתיים ישראלים ו/או לקמפיינים של דה-לגיטימציה נדונו בכנסת במהלך שלוש השנים האחרונות, למרות שרובן לא עברו את השלבים הראשוניים. חלקן הכילו מרכיבים בעייתיים ונפסלו, בעוד שאחרות התמקדו בעקרונות דמוקרטיים חשובים דוגמת שקיפות.
 
למרבה הצער, בכירי ארגונים לא ממשלתיים, החוששים לאבד את עוצמתם הפוליטית ואת השפעתם, תייגו כל ביקורת כ"מקארתיזם". כל הצעה להגברת השקיפות במימונם ובפעילותם כונתה "אנטי דמוקרטית".
 
ע"י טשטוש הגבולות בין תרומה בעלת ערך לדמוקרטיה לבין הצעות חוק בעייתיות, תוך הגזמה אודות הליקויים הקיימים בהצעות הללו, הארגונים הלא ממשלתיים לא ממשלתיים מטיחים רפש בדיון ציבורי חשוב שמתרחש.
 
הניסיון מראה כי, בדומה לרוב הדמוקרטיות הליברליות, הליך החקיקה הישראלי האיתן משמש כמנגנון מתקן, ומבטיח איזון ראוי בין ערכים דמוקרטיים ודאגות חברתיות.